

ללכת על הקצהבמארג שירים זה נשמע את קולה של המשוררת קורא לנו לפתוח את הכריכה הקשה ולחוש את מרקם הדפים הלבנים, המעוטרים כתמי דיו שחורים – אלו שירים המבקשים לערער קביעות מוצקות ודעות קדומות; שירים המבקשים השראה ובכך מעניקים אותה בחזרה. כך מבקש קול המשוררת לטלטל את הקורא הנה והנה, פעם במבט מפוכח ושׂבע שנים ופעם בהסתכלות ראשונית-בתולית. שירים המנערים את הקורא מכיסאו, ממושבו הנוח, ומוציאים אותו למסע חובק עולמות.
הוסף לסל
קרא עוד
שדה הגלים הירוקריחות קפואים
רֵיחַ דָּחוּס מְשַׁכֵּר עוֹלֶה וְעוֹפֵף
מֹר נִשָׂאּ וְאֵינוֹ מִתְנַדֵּף
וַאֲנִי חוֹפֶנֶת אֶת הָרֶגַע הַשַּׁבְרִירִי בִּכְמוּסָה
בְּמָקוֹם נֶחְבָּא שֶׁאִישׁ לֹא יִגַּע.
גּוֹנֵי הַמֹּר נוֹצְרוּ לִפְנֵי יוֹבֵל
וַעֲדַיִן הָרֵיחַ מְלַוֶּה אוֹתִי יוֹמָם וָלֵיל,
פּוֹתַחַת חַלּוֹן, מְרַחְרַחַת
לַחֲזֹר לָרֶגַע שֶׁהָיָה.
לאחר שכתבה שלושה ספרי ילדים תרה לאה ברב פנימה, ובספר שירים זה נפרסים הרהורי ליבה ועומקי נפשה. חוטי זיכרון שזורים לאורך השירים ועולים בגוונים חדים.זיכרון נוף הילדות, הכרמל, בית אבא עולים כתמונות חיות, הילדה שהייתה. הזמן מחדד מראות וגם מקהה, מרחיק ומשנה, והוא חלק חי משיריה, מולו משתוממת הכותבת לאה, כיצד ניתן להושיט יד ולגעת לרגע... וגם עולות תמונות שהן חלק מהעבר הרודף אותנו. לצד הזיכרון ישנה הוקרה לטבע וליופי של זמננו, רצון לחוות את ההווה ולהכיר תודה על מה שיש. ותקווה לטוב!
לאה ברב, ילידת העיר חיפה, עבדה כמחנכת בעלת ותק של שלושים שנה, ורואה בחינוך שליחות. ללאה ארבעה ילדים ושמונה נכדים. אוהבת את היופי בטבע ובאמנות, ובאדם בעיקר. שיריה ספוגים באהבה לטבע ולאנשים, בזכרונות ילדות, נעוריה בכפר גלים, באהבה לשדות הירוקים, ולאפשרויות שהיו פתוחות בעבר עם רוח אופטימית ושמחת חיים.
הוסף לסל
קרא עוד
נבואה וגעגועהשדה היה אין-סופי. גווניו הצהובים נמתחו עד האופק ונדמה היה שהשמיים יהפכו גם הם להיות צהובים מרוב שדות. רוח חזקה הכתה בפניי, טיפות גשם הרטיבו את שמלתי, רצתי יחפה מתעלמת מכל הקוצים שדקרו את כפות רגליי. שולי השמלה נתפסו בשיבולים ועלים יבשים נתפסו בשערי. מאיפה יש כאן עלים הרי אין עצים? רק שדה צהוב ובלתי נגמר ואני חייבת לרוץ מהר להספיק, לפני שייגמר. הנשימה כבדה, הלב דופק בקצב על טבעי, הדמעות זולגות מתערבבות עם גשם, הלוואי שתהיה שם כשאגיע. השדה אין-סופי, הרוח בולמת אותי, אני מתנשפת.
דפים אלו נושאים לא רק מילים, אלא קול ייחודי - עוצמתי ושברירי כאחד, שמבקש להתבונן באומץ על נשיות מודעת, אימהות שהיא מהות, חוסר צדק, כמיהה וגם שבר שבעה באוקטובר שמתוכו צמחה הודיה.
השירים וקטעי הפרוזה שבספר נולדו מתוך הלב, מתוך גוף זוכר, מתוך ימים של חסד וכאב, תערובת של מציאות ובדיה.
זהו ספר על כוחן של מילים לרפא, לצעוק את האמת, למלא חללים שנפערו בתודעה, להיות אהבה וחיים.
והמילים אינן מבקשות אישורים, הן מבקשות להישמע. להיות עדות לחוסן ואותנטיות לצד דמיון ותעתועים, אומץ וחוזק לצד ארעיות ושבריריות.
נבואה וגעגוע הוא ספר הביכורים של לורן סגל כהן, ילידת 1972, אימא, עיתונאית, מרצה ואקטיביסטית למען בני אדם ובעלי חיים.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||