

אטלאנטידי: מות תומתהטרילוגיה הימור גנטי מתבססת על המיתולוגיה היוונית הקלאסית ומציגה ציוויליזציה בדיונית שבה משפחת האלים – הליטונים והאולימפים – היא חברה דמוית החברה האנושית, אבל בעלת תרבות מתירנית, המאפשרת סקס חופשי, נקי ממטענים מוסרניים או מוסריים.
בעלילת הספר השלישי, אטלאנטידי: מות תומת, פרופ' גיאם מצא בסריקת העומק במימי האוקיינוס חומרים המספרים על אודות קורותיהן של שתי נערות, אטאלאנטה ונאיס, המפתחות ידידות אמיצה במהלך שנות התבגרותן בממלכה עתיקה הקוראת לעצמה אטלאנטידי, ששקעה במימי האוקיינוס. אטאלאנטה, המתגלה כבת מלך, היא ספורטאית מחוננת שגודלה על ידי דובה ביער לאחר שננטשה שם על ידי אביה המלך, שלא רצה בה מהיותה בת ולא בן. נאיס היא בת לאחד הציידים שמצאו את אטאלאנטה. בהתבגרותן הן מתמודדות עם תופעות של אפליה מהיותן בנות, ומצליחות למצוא דרכים להתגבר עליה באמצעות יכולות, כישורים ותבונה. אטאלאנטה נאלצת להתמודד מול האתגר שמציב לה פוסידון, בהתנהגותו הנלוזה, ומוצא את מותו מידיה המיומנות. אתנה, גם היא, בהתנשאות הארוגנטית שלה, מאתגרת את אטאלאנטה, שמראה לה את נחת זרועה של "בת הדובה" שמקיזה את דמה של האלה למוות.
ד"ר יפעת נבו היא חוקרת בתחום התיאטרון והתרבות. נולדה ב-1940 בבוקרשט, רומניה, ועלתה לישראל בגיל 8. במקביל ללימודיה בתיכון קריית חיים היא עברה את שלבי הלימוד בגדנ"ע אוויר עד שהגיעה לקורסים הבכירים, שם קיבלה את כנפי הדאייה והטיס. כעיתונאית רשמה הישגים כמו מאבקה האישי נגד לשכת עורכי הדין, שבסופו ניתנה הכרת בית המשפט העליון בחיסיון העיתונאי; סדרת כתבות בעיתון "הארץ" שהתמקדה בטענה שמשרד הבריאות מסרב להכיר ברפואות מקבילות לרפואה המערבית ובכך מתכחש למציאות ולמחקר כאחד, סדרה שבעקבותיה הוסרו המחסומים הרגולטוריים והותרה הפעילות של הטיפולים המוכרים היום כרפואה אלטרנטיבית. סדרת כתבות בכותרת "רומניה כפולת הפנים" שבה נחשפו מאווי העם הרומני לשחרור ממשטרו של הרודן צ'אושסקו, כמה שנים לפני שהמרי העממי מצא את ביטויו בפועל.
יפעת נבו קיבלה את הדוקטורט שלה בנושא "דמות האישה כאישיות אוטונומית במחזאות הישראלית" באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2004.
הוסף לסל
קרא עוד
לטאן - בין שני חורים שחוריםב"לטאן – בין שני חורים שחורים", הספר הראשון בטרילוגיה הימור גנטי, מוצגים קורותיהם של קבוצת מדענים ושל הנימפונים, שהם מין תבוני דמוי אדם שמוצאם בפלנטה נפאן, ובני לווייתם, שנטשו את הפלנטה שלהם, לטאן, לפני שזו נקלעת בין שני חורים שחורים - ונכחדת. הטרילוגיה מתבססת על המיתולוגיה היוונית הקלאסית, אבל אינה תעתיק שלה אלא מנסה לטעת אותה בתוך עולם רציונאלי. הטרילוגיה מנסה לענות על השאלה מאין באו האלים? היא עושה זאת באמצעות בניית עולם בידיוני של חברה דמויית החברה האנושית, שבחרה בתוואי של אבולוציה תרבותית דומה לזו של הבונובו – קבוצה קטנה של קופי שימפנזי – שמאפשרת סקס חופשי נקי מכל מיטען מוסרני או מוסרי.
בספר הראשון מוצגת החברה בפלנטה לטאן בנקודת זמן של שיאים בתגליות מדעיות וטכנולוגיות, בעיקר תודות לתרומתם של בני ובנות מישפחה אחת, מדענים בתחומי האסטרופיזיקה, הנדסת החומרים, הגנטיקה האבולוציונית והצומח. הסיפור מתרכז בנעשה בקריית המחקר ובמוקדי מחקר נוספים, שם מוביל הקוד המניע של סקרנות ויכולת. קוד זה מתנגש חזיתית עם קוד הנהנתנות של בעלי עמדות פוליטיות בכירות, שהם גם קובעי מדיניות והקצאת משאבים.
התנגשות זו בין ה"אני מאמין" בנהנתנות לבין ה"אני מאמין" בסקרנות ובידע אודות העולם, מביאה לניסיון לפתור את הקונפליקט בדרך האלימות. הצד המיתגונן – אנשי המדע – מגייסים את יכולותיהם לחשוף את מי שרוצה ברעתם, ובזכות יתרון הידע נותנים לקונפליקט פיתרון בנוסח "צדק פואטי". אבל זה לא בא ללא מחיר מצדם והוא – נטישת לטאן לצמיתות והגעתם לפלנטה ארץ'.
הוסף לסל
קרא עוד
החיים לא היו שושניםבקולו לא היה כל רמז להתרגשות שאחזה בו. באותה מעשיות שבה ניגש לכל דבר, יצא אל החצר, ומשם לצריף השני ששימש מגורים לסוסה, לפרה ולכמה תרנגולות מטילות. במהירות רתם את הסוסה לעגלה, בעודו מפזם ומבמבם לעצמו נעימה ישנה. הסוסה כמו הבינה ושיתפה פעולה. הוא עמד להיות אבא".
הספר החיים לא היו שושנים מספר את סיפורו של דוד שמידוב, המשקף את החיים בארץ ישראל החל משנות ה-30 של המאה הקודמת, ומקפל בתוכו לא מעט טרגדיות אישיות.
זהו אוסף סיפורים על חייהם של דוד ושל בני משפחתו בשנים שקדמו לקום המדינה ובשנותיה הראשונות, המתחברים לעלילה מרתקת. הספר אוצר בתוכו פיסת היסטוריה על החיים הקשים באותה תקופה – התאקלמות העולים לישראל, קשיים כלכליים, מאבקים עם הערבים ועוד. ביד רהוטה ורגישה גליה ברוידא מזרחי מתארת אירועים יומיומיים, וצובעת אותם בצבעים חיים מנקודת מבטה האופטימית של נחמה הקטנה, אימה של גליה.
גליה ברוידא מזרחי מעידה: "עוד מנעוריי רציתי לכתוב את סיפורו של סבי. בהתחלה הייתה צעירה מדי, אחר כך עסוקה מדי, ולבסוף הוא נפטר בשיבה טובה בלי שהספקתי. כשהגעתי לזה לבסוף, היו רוב בני דורו בעולם שכולו טוב. הכתוב מבוסס בעיקר על זיכרונותיה של אימי".
גליה ברוידא מזרחי נשואה ואם לשניים. בוגרת החוגים לשפה ערבית ולשפה ולשון עברית באוניברסיטת תל אביב. זהו ספרה הראשון.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 2 קונים דירגו מוצר זה | ||