סיפור, סיפור הוא ספר הסיפורים הקצרים השלישי שכתב אביחי שמידט. הסופר נדד בעולם כבר כשהיה בן תשע, כמו כן הוא התגורר, חי, עבד וביקר בעשרות מדינות, בנסיבות שונות, ועבד במשך עשרות שנים כאיש צוות טלוויזיה. כל הנסיבות האלה כנראה עזרו לו להעלות בזיכרונו את כל עשרות הסיפורים.
שלא כמו בסיפורים הקודמים שכתב, לא כל הסיפורים בספר הזה אמיתיים, נאמנים לעובדות וקרו במציאות, אבל גם אלה הלקוחים מן הדמיון מבוססים על עובדות חלקיות או על מצבים אפשריים מסוימים. בכל הסיפורים ניכר התענוג שבפלירטוט עם הקורא והניסיון לראות או לנחש את ההפתעה בפניו בסופו של כל סיפור. זו יכולה להיות מהולה בתחושות שונות - כאב, צער, עצב, ייאוש, רוגז, תוגה, שמחה, צחוק, תהייה ותימהון, ואולי אפילו פחד וערעור. בסופו של דבר, לא משנה מהי התחושה, העיקר להוציא את הקורא משגרת יומו מתוך תקווה שיישא איתו חלק מן הסיפורים והחוויות בתוכו - עד שארית חייו.
אביחי שמידט, סופר בסוגות מתח, סיפורים קצרים ומדריכי התארגנות לחיים, נמנה במשך שנים רבות עם סגל הערוץ הראשון בטלוויזיה הישראלית, והזדמן בנסיבות שונות למקומות רבים מחוץ לגבולות המדינה. היכרותו עם פינות עולם רבות, שונות ומיוחדות ועם אורחות החיים הנהוגים בהן, הטביעה גם בספרו זה את חותמה על תיאור מצבים, התרחשויות והרפתקאות חובקות עולם ועל מגוון הדמויות האנושיות המאכלסות את הסיפורים שבספר.
סיפור, סיפור הוא ספרו השביעי. שני ספרים קודמים שלו - סוכן עיוור (מותחן פעולה פוליטי) ואל תעזו למות לא מוכנים (מדריך התארגנות בחיים) - דורגו ב-2016 במקום הראשון באתר הספרים העולמי של "אמזון". ספרים נוספים שלו - צופן בסיסי (מותחן פילוסופי מדעי); הכול סיפורים – מאה וארבעים סיפורים אמיתיים, ואחד לא; הכול כלול – זיכרונות מאֵייר בִּי אֵנד בִּי (סיפורים קצרים על תעשיית האירוח והמלונאות) ;האיום האחרון (מותחן פעולה מדיני) זכו לעניין רב ולביקורות נלהבות בכל אמצעי התקשורת.


עיזבוןארבעה מספרים מגוללים את קורותיה של משפחה שהייתה “ההבטחה הגדולה“ של דור הצברים: יעל, יפהפייה תל אביבית מרירה; אורי, פלמ״חניק שברא את עצמו מחדש; הבן הראל והבת הילה. כל אחד מהם מספר את גרסתו בשפתו הייחודית, וכך נוצר מעין “רשומון“ משפחתי, אם כי כל סיפור מתמקד בחלק אחר של התקופה. יעל חושפת בגילוי לב את האגוצנטריות שאפיינה אותה ואת אורי, ואינה סולחת לו על כך שנטש אותה במחלתה. אורי רואה בעצמו קורבן להתעללות מתמשכת שממנה ניצל בנס, לדבריו. הראל מתאר בשפה מחוספסת ולגלגנית את קורותיו של בטלן מקצועי, שניצל קרובי משפחה ואחרים - עד שנרתם לטפל ביעל החולה עד ליום מותה. ואילו הילה מזגזגת בין ימיה כנערה בין ציפורניה של אמה ובין ההווה - שבו היא מוצאת מסתור בחיק משפחתה. האם היא היחידה שנותרה שפויה, או אולי היא סובלת יותר מכולם?הסיפור הוא “רומן מפתח“, השואב השראה מחיי המחברת.
הוסף לסל
קרא עוד
דברים שרציתי לומרדברים שרציתי לומר אינו רומן ואף לא סיפור מתח, לא דרמה ולא ביוגרפיה. מילותיו אינן גבוהות. שפתו היא שפת היומיום. פרוזה. רסיסיו רסיסי ילדות ורעוּת וגעגוע ואקטואליה ודמיון וחיים.
רסיסים...דברים שרציתי לומר הוא ספרו הרביעי של רמי בר-אדון.
הוסף לסל
קרא עוד
המלאך, המשיח, המלח והסוכרחנה גטא נולדה בשנת 1955 , תשט"ו, בבית החולים מאיר בכפר סבא. היא בוגרת כפר הנוער בן־שמן, התגייסה במלחמת יום הכיפורים לצבא, התנדבה לביעור הבערות, שירתה כמורה חיילת בעיר אילת.
למדה הוראה בסמינר בית ברל, עברה למשפחה בצרפת ולמדה בפריז בבית הספר אליאנס פרנסז, לימודי השפה הצרפתית.
חזרה ארצה ולמדה אנגלית באולפן אמריקאי בתל־אביב במשך חודשים בודדים.
בספטמבר 79' חזרה לפריז ונסעה עם אימה לטיול בגרמניה, שם שברה את הספרות התחתונות של השמיים וגרמה לתחיית מתים. בגלל זה מפעל "ביעור הבערות" של חיל חינוך של צה"ל שינה שמו לתהילה.
בשנת 92', בנתניה עירה, צמחו לה כנפי מלאכים העשויות מֵאור השכינה. השיר הראשון שכתבה היה למעשה חזון (בכיתה ט') שנגלה מולה, שם השיר: הזריקה.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||