סיפור, סיפור הוא ספר הסיפורים הקצרים השלישי שכתב אביחי שמידט. הסופר נדד בעולם כבר כשהיה בן תשע, כמו כן הוא התגורר, חי, עבד וביקר בעשרות מדינות, בנסיבות שונות, ועבד במשך עשרות שנים כאיש צוות טלוויזיה. כל הנסיבות האלה כנראה עזרו לו להעלות בזיכרונו את כל עשרות הסיפורים.
שלא כמו בסיפורים הקודמים שכתב, לא כל הסיפורים בספר הזה אמיתיים, נאמנים לעובדות וקרו במציאות, אבל גם אלה הלקוחים מן הדמיון מבוססים על עובדות חלקיות או על מצבים אפשריים מסוימים. בכל הסיפורים ניכר התענוג שבפלירטוט עם הקורא והניסיון לראות או לנחש את ההפתעה בפניו בסופו של כל סיפור. זו יכולה להיות מהולה בתחושות שונות - כאב, צער, עצב, ייאוש, רוגז, תוגה, שמחה, צחוק, תהייה ותימהון, ואולי אפילו פחד וערעור. בסופו של דבר, לא משנה מהי התחושה, העיקר להוציא את הקורא משגרת יומו מתוך תקווה שיישא איתו חלק מן הסיפורים והחוויות בתוכו - עד שארית חייו.
אביחי שמידט, סופר בסוגות מתח, סיפורים קצרים ומדריכי התארגנות לחיים, נמנה במשך שנים רבות עם סגל הערוץ הראשון בטלוויזיה הישראלית, והזדמן בנסיבות שונות למקומות רבים מחוץ לגבולות המדינה. היכרותו עם פינות עולם רבות, שונות ומיוחדות ועם אורחות החיים הנהוגים בהן, הטביעה גם בספרו זה את חותמה על תיאור מצבים, התרחשויות והרפתקאות חובקות עולם ועל מגוון הדמויות האנושיות המאכלסות את הסיפורים שבספר.
סיפור, סיפור הוא ספרו השביעי. שני ספרים קודמים שלו - סוכן עיוור (מותחן פעולה פוליטי) ואל תעזו למות לא מוכנים (מדריך התארגנות בחיים) - דורגו ב-2016 במקום הראשון באתר הספרים העולמי של "אמזון". ספרים נוספים שלו - צופן בסיסי (מותחן פילוסופי מדעי); הכול סיפורים – מאה וארבעים סיפורים אמיתיים, ואחד לא; הכול כלול – זיכרונות מאֵייר בִּי אֵנד בִּי (סיפורים קצרים על תעשיית האירוח והמלונאות) ;האיום האחרון (מותחן פעולה מדיני) זכו לעניין רב ולביקורות נלהבות בכל אמצעי התקשורת.


מישהו שהכרתי פעםאישה פוגשת באקראי בן של אהוב מימי השירות בצבא. הפגישה מחזירה אותה לעבר ומטלטלת את עולמה. זאת נקודת הפתיחה בסיפור הראשון בקובץ זה. כמוהו כל הסיפורים כאן עוסקים בדרמות המתקיימות בחיי שגרה כביכול. הם פותחים צוהר לנפש חסרת המנוחה של הדמויות, שכל אחת מהן תקועה או מחפשת משהו שאינו בר¬־השגרה.
הוסף לסל
קרא עוד
תיבת הנגינהסבתא שלפה צמיד זהב וליטפה אותו באיטיות מול עיניי הבוהות בהתרגשות. "זה זהב אמיתי?" שאלתי בהתלהבות כמוצא אוצר. היא הנהנה בראשה ונתנה לי לחוש בו בידיי הקטנות.
"פעם היו לי הרבה צמידים," אמרה בטון של אישה קשת יום, "חלק מהם נקנו על ידי סבא וחלק ירשתי מאימי." היא ליטפה את ראשי והמשיכה, "זה חשוב כי בכל פעם שחסר כסף, עוזרים מהשמיים לסבא למכור את אחד הצמידים ובכסף לקנות אוכל או בגדים."
כזו היתה סבתא פורטונה, בלתי עציבה, בכל דבר ראתה סימן חיובי מהשמיים. שנים רבות חלפו מאז, אך אני עדיין נזכר בדמותה העמלה מהנץ החמה ועד שהערב כבש את הבית. זוכר את שעות הערב ברכסים כשהייתי חוזר מהמגרש, אורות הבתים מנצנצים, כולם חוזרים מתפילת ערבית בבית הכנסת ואני נכנס לבית הקטן והחם ומתכבד בפריקסה ובחיבוק חם.
דורון סיון, מחבר הספר "מכוון המצפנים", מזמין אתכם למסע מרגש בין תחנות חייו. דרך סיפורים קצרים ונוגעים ללב, הוא משתף בחוויות תמימות מהילדות, סערות ההתבגרות כנער וחייל, והתובנות שחווה לאורך השנים בעת שטיפל בהוריו. בין השורות נשקפת דמותה של סבתא פורטונה, שהאמונה העמוקה שלה בכוח עליון היוותה מצפן עבורה. הסיפורים שוזרים יחדיו צחוק ודמעות, סוחפים את הקורא ומותירים חותם בלב גם לאחר שהספר נסגר.
הוסף לסל
קרא עוד
אזרח בכחולחיים, חייל משוחרר לאחר מלחמת יום הכיפורים, הולך ברחובות העיר בחופשת השחרור, נכנס לתחנת המשטרה העירונית ומחליט להתגייס למשטרה. הוא משרת כשוטר עד יציאתו לגמלאות לאחר עשרות שנים כקצין בכיר, בעל משפחה וזיכרונות מצלקים וטראומות מן הקרבות בסיני.
הספר מדגיש, בנוסף לעלילות ולאירועים, את יחסי האנוש בין השוטרים עצמם ובינם לבין האזרחים, לצד חיי משפחה, חברות והתנהלות בצל ההיררכיה הקשוחה והמשימות המשטרתיות.
הספר, שמלווה בקטעי שירה, המעצימים ומבארים את האירועים, הוא רומן דמיוני ברוח תקופת השירות ביחידות משטרה, שבהן שירת המחבר ניסן בר בראונשטיין כשוטר וכקצין בתפקידים מגוונים וכן שירת כקצין בשירות בתי הסוהר.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||