דוברת השיר באישה פשוטה רושמת מילותיה בעיפרון דק שמאפשר לה מחיקות אין־ספור המורות על חוסר יכולתן של המילים לכלול את כל מה שהיא מוכנה לומר.
חייה עומדים עוד לפניה, אהבתה גדולה ואקט כתיבתה החפוז עדיין במיטבו. אין ספק שהדוברת בודדה ושמילותיה בודות מציאות ללילה שממנו היא מבקשת להסתייג.
הדוברת מעידה על עצמה:
אֲנִי אִשָּׁה פְּשׁוּטָה חֲרִישִׁית
אוֹסֶפֶת מִלּוֹתַי בִּכְמִיהָה כָּזֹאת
מִתְנַגֶּנֶת בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹנִי
גּוֹעֶשֶׁת כְּמוֹ נוֹלֶדֶת מִן הַיָּם
בִּתְשׁוּקָה גְּרַנְדִּיוֹזִית
קוֹלַעַת חֲרוּזַי בְּשִׁיר רוֹדֵף שִׁיר
מַאֲדִים בֵּין חֲרִיצֵי הלילה. (בית שני מתוך השיר "פיוט", עמוד 18).
אדית קובנסקי הוציאה לאור 34 ספרי שירה בעברית, בספרדית וברומנית במהדורות דו־לשוניות: עברית־אנגלית, עברית־צרפתית ובמהדורה תלת־לשונית: עברית־ערבית־ אנגלית. שיריה הרבים פורסמו בארץ, בארצות הברית וברומניה.
%20%D7%9B.jpg)
%20%D7%9B.jpg)
ילדים גדולים לא צריכים חיתוליםיוֹנָתָן הוּא יֶלֶד גָּדוֹל, בֶּן שְׁנָתַיִם,
הוּא יוֹדֵעַ לַחֲלֹץ לְבַד נַעֲלַיִם,
לְהִתְכּוֹפֵף וְלָגַעַת בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם,
וְלִקְפֹּץ מֵעַל מַדְרֵגָה אוֹ שְׁתַּיִם.
הוסף לסל
קרא עוד
התזמורת של אישו דאשיתקשורת טובה בין בני אדם בנויה על הקשבה. כשאנחנו מקשיבים לילד אנחנו מאפשרים לו לחוש ביטחון ושייכות. חשוב שההקשבה תיעשה מתוך תשומת לב ופניוּת אמיתית.
הקשבה היא משימה לא פשוטה, פעמים רבות אנחנו חסרי סבלנות, מתפרצים זה לדברי זה או עסוקים במה שאנחנו רוצים לומר ולא מקשיבים באמת.
איך נשנה זאת? מה ירגישו הסובבים אותנו אם נצליח במשימת ההקשבה?
זאת ועוד נגלה בסיפור התזמורת של אישו דאשי.
לְפֶתַע הֵרִים הַתֹּף אֶת רֹאשׁוֹ וְהִרְעִים:
“עִצְרוּ! אֵיזוֹ הֲמֻלָּה
זֶה אֶת זֶה לֹא נָבִין
רַעַשׁ הוּא דָּבָר נוֹרָא.
הַרְמוֹנְיָה הִיא דָּבָר נִפְלָא.
אִי אֶפְשָׁר כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ
זוֹ לֹא מַנְגִּינָה כִּי אִם סְתָם הֲמֻלָּה."
ליאת ביטון־פז היא סופרת ילדים, גננת ומורה. מובילה בארץ בפיתוח משחקים וסיפורים ממוחשבים לילדים באפליקציית "טייני טאפ". שלושת ספריה הקודמים, פלא החילזון, שלושה מפתחות קסומים וסוס האש, זכו להצלחה רבה.
הוסף לסל
קרא עוד
ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||