|
|
|
קבר פעור, פנים בוכיות, הלם אשר את עוצמתו קשה לתאר.
הוא נעלם ולא הותיר עקבות כלשהן, ומאז נותר בזיכרון בני משפחתו כבן האובד.
מדוע? כיצד? ומה עלה בסופו?
בעדינות וברגישות משרטט זהר דוד עלילה מותחת ומרגשת המתארת את חיפושיהם של בני משפחה אחר הבן האובד. פגישה מקרית מובילה לשרשרת תצפיות ומעקבים; נחשפים סודות משפחתיים וזהויות השזורות בעבר הרחוק.
"הנעלם" הוא סיפור אנושי, מותח ועוצר נשימה, חיפוש אחר פתרון המשוואה המסתורית על רקע פרשת "ילדי תימן".
כל אחד מאיתנו יכול להיות הנעלם המחפש אחר זהותו האמיתית וזה אשר מחפשים אחריו.
|
.jpg)
.jpg)
לרקוד עם השגרירנשפים, מסיבות, מכוניות יוקרה ודירות מנקרות עיניים: לדיפלומט הישראלי יש דימוי של ראוותן ונהנתן שאין הצדקה לקיומו, לא כל שכן לאשתו. ספרה האוטוביוגרפי של מישל מזאל "לרקוד עם השגריר" חושף במבט מפוכח ובהרבה הומור את הצדדים הפחות מוכרים בחיי הדיפלומט ומשפחתו. את המחיר שמשלמת המשפחה, ובעיקר הילדים הנאלצים פעם אחרי פעם לעזוב את הבית, את בית הספר ואת החברים כדי להתחיל שוב חיים חדשים במדינה אחרת, לעתים בשפה חדשה. כל זאת בצל המאיים של הטרור המתגבר, המחייב ליווי מאבטחים בדרך לבית הספר ובחזרה. ואילו אשת השגריר פוגשת אמנם נשיאים ומלכים, אך נאלצת לוותר על קריירה ועל פנסיה משלה.
הוסף לסל
קרא עוד
בסך הכל רציתי להיות אימאהרומן בסך הכול רציתי להיות אימא מאת חנה כהן מגולל מסכת חיים שלמה שבמרכזה אישה, המתמודדת באומץ וגבורה עם טראומות ומשברים רבים הפוקדים אותה בזה אחר זה, עד שהקורא שואל את עצמו: ייתכן שכל אלה קורים בחייה של אישה אחת?
בשפה עשירה וחושפנית, מרתקת ומותחת, מתארת הסופרת את המשברים והקונפליקטים בין בנות לאבות, עקרות, נישואין כושלים, סודות אפלים, אימוץ, אמונות תפלות, עין הרע וכישופים.
כבר בתחילה שוקע הקורא בעולמה של הגיבורה, מלווה אותה במסע חייה ועוקב בדאגה אחר התבגרותה מתוך אמפתיה והזדהות, בוכה וצוחק עימה, נע יחד איתה במטוטלת שבין תחושות של בדידות, כאב, בושה, אשמה, חרטה, לבין אומץ, ביטחון עצמי וכבוד.
הוסף לסל
קרא עוד
ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 4 קונים דירגו מוצר זה | ||