"אילו קפצתי אז מהמרפסת של חדרי המפואר שבגרמניה, בקומה השישית, לא הייתם קוראים היום את המילים האלה. זה נראה מאוד מפתה להיפטר מכל החרא הזה, ואז... שקט. הס. דממה."
הספר "איזה מזל שלא קפצתי" מבוסס על זכרונותיה ויומניה מוכתמי הדמעות של הכותבת, המתעדים ילדות והתבגרות קשה מנשוא בגרמניה של שנות ה-60' וה-70'. זרות, תלישות, בדידות וערעור ערכי הבסיס עומדים במרכז ספר זה, כמו גם מסע לעצמאות ולשיקום של ילדה שהתבגרה בעל כורחה הרבה יותר מוקדם.
זהו ספרה השלישי של נורית משה, אשר מביאה לראשונה אל הדפוס את סיפור התבגרותה השלם. ספריה הקודמים "שחור ולבן בצבעים" (שירה) ו"הילד הכחול שידע הכל (ילדים), אף הם שאבו השראה מחוויות חייה כנערה צעירה, בודדה ושונה.
כיום נורית נשואה באושר לאלון, אמא לשני ומורן, וסבתא לפז ודניאל ומתגוררת בגבעתיים, העיר הראשונה שהאירה לה פנים בחייה ושם בחרה להישאר.


רחשי סביבה"רחשי סביבה" הוא הכרך השני בטרילוגיה האוטוביוגרפית של רוברט אלבז, שמגוללת תקופה בחייו של המספר, שאינו פוסח על אף חוויה שעיצבה את דמותו הרוחנית על כל התפתחותה. הקורא מוזמן להתחבר לחוויותיו של המספר החל מחטיבת הביניים בקזבלנקה, דרך הפנימיות והישיבה באקס לה בן שבצרפת שבהן הוא ביקר כמתבגר, וכלה בלימודיו באוניברסיטה העברית שבסיומם הוא שירת כקצין בצה"ל במסגרת העתודה האקדמית. הסיפורים הרבים שנרקמים מתחת למבטינו מלווים בהגות ומדיטציה על מצבו של האדם בעידן הזה ועל הסכנות הרבות האורבות לנו בשל המצב ההולך ומחמיר על הפלנטה הזאת שבה אנו מנסים להתקיים, משפט אחד במיוחד בולט בכרך הזה, האומר: "וחידת הקיום אינה, בעיניי, אלא חידת היקום".
הכרך השלישי בטרילוגיה אמור לצאת לאור בקרוב וכותרתו היא "אל האופק".
רוברט אלבז הוא פרופסור אמריטוס לספרות השוואתית בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.
הוסף לסל
קרא עוד
אנשי הארץ המיוערתבקהילה מבודדת, בלב יערות, שני גברים ושלוש נשים חיים ונעים זה לצד זה ומסילות חייהם מצטלבות זו עם זו.
שניים מהם בני המעמד הגבוה – בעלת אחוזה קפריזית, שאדמות וגורלות נתונים בידיה, ורופא הכפר הרואה עצמו כמדען וכפילוסוף שהחמיץ את חייו. כנגדם, שתי דמויות כפריות אותנטיות החיות ביער כבסביבתן הטבעית – איכר זעיר, הדומה לעיתים ליצור טבע של היער, מתפרנס מעבודות מזדמנות ומהפקת סיידר, ובצידו פועלת צעירה כפרית המאוהבת בו ונאמנה לו עד כלות. בין שני מעמדות אלו ניצבת גרֵייס מֶלבְּרי, אישה צעירה שלידתה וילדותה בכפר וביער, אך חונכה בפנימיות מרוחקות לקראת חיי גבירה, שאליהם מייעד אותה אביה.
אל מול בני אנוש אלה, ניצב כוח טבע עצום ורב כוח – מקיף ואופף אותם מכל עבר – היער, המתואר ביד הארדי המשורר, על כל שפעת עציו וסבכיו, חילופי עונותיו, בעלי החיים שבו, סערותיו וגשמיו. היער מתנהל כסדרו על פי חוקי הטבע, אינו מכיר בבני אנוש, אין בו חמלה ואין בו רשעות, אך נראה שכל מהלך של גיבורי הספר נקבע ומוכתב על ידי אותו כוח טבע אדיש. הוא המפגיש ביניהם והוא המזמן על דרכם תקריות חורצות גורל.
את העלילה מלווה, כמו המקהלה בטרגדיה יוונית, חבורת שכירי יום כפריים שפרנסתם על היער. דרך שיחתם התמימה והלא מלומדת שומע הקורא תובנות על המתרחש וניבויים לעתיד.
הוסף לסל
קרא עוד
העת שמחקה את פניוהפנים שנמחקו אין להן פנים לכאן או לכאן, הן לא מהוות מראה שתראה לנו איזה פנים יש לנו אם... וכאשר.. שתראה לנו ולו פן אחד, שלא לדבר על פנים הרבה.
בליבת הספור נמחקו היבטים רבים, פנים רבות, ולשווא תמצא בו את הראוי. פנינו כבר לא לשמש העולה והתקווה כבר מאחורינו.
נותר רק המושג: לַפָנים, שפירושו – למראית עין, מן השפה ולחוץ.
"הם לא עשו אלא לַפָנים, אף שהקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לַפָנים" [מגילה יב עא] – בניגוד למגילת העצמאות מנוחתה עדן.
עתיה דוד הוא יליד מרוקו, חבר קיבוץ כפר גלעדי. התחנך בחצרים ובכפר גלעדי. למד בירושלים ובאורנים, חינך והדריך חברות נוער, היה שליח בצרפת, ומורה בבית הספר האזורי. כמו כן שימש רכז השילוב האזורי בגליל העליון, ניהל אולפנים לעברית בקרב העליה הרוסית והאתיופית במרחב הצפון והגולן, וכן ניהל את בית ספר תהיל"ה בקרית שמונה. פרסם עד כה שני ספרי שירה ושני ספרי פרוזה.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||