"אילו קפצתי אז מהמרפסת של חדרי המפואר שבגרמניה, בקומה השישית, לא הייתם קוראים היום את המילים האלה. זה נראה מאוד מפתה להיפטר מכל החרא הזה, ואז... שקט. הס. דממה."
הספר "איזה מזל שלא קפצתי" מבוסס על זכרונותיה ויומניה מוכתמי הדמעות של הכותבת, המתעדים ילדות והתבגרות קשה מנשוא בגרמניה של שנות ה-60' וה-70'. זרות, תלישות, בדידות וערעור ערכי הבסיס עומדים במרכז ספר זה, כמו גם מסע לעצמאות ולשיקום של ילדה שהתבגרה בעל כורחה הרבה יותר מוקדם.
זהו ספרה השלישי של נורית משה, אשר מביאה לראשונה אל הדפוס את סיפור התבגרותה השלם. ספריה הקודמים "שחור ולבן בצבעים" (שירה) ו"הילד הכחול שידע הכל (ילדים), אף הם שאבו השראה מחוויות חייה כנערה צעירה, בודדה ושונה.
כיום נורית נשואה באושר לאלון, אמא לשני ומורן, וסבתא לפז ודניאל ומתגוררת בגבעתיים, העיר הראשונה שהאירה לה פנים בחייה ושם בחרה להישאר.


סמואל מאי הדייגיםלחדד את השמיעה בעזרת אוזן-פיל, לשלוח מסרים דרך קונכייה, להילחם ביצורים עשויים אש ולאלף קופים מלאי פרעושים.
את כל אלו סמואל סִיל מעולם לא עשה.
סמואל מתגורר באי הדייגים יחד עם אמו שטרם התגברה על היעלמות אחיו. יום אחד הוא נחטף ומגלה שעליו להשתתף בתחרות גורלית במקום שאיש לא מכיר.
ברחבי מאורות אפלות, יערות אינסופיים ושלוליות לבה, סמואל מתמודד עם מחשלים, ברברים, סיירים ותרבות שונה מכל דבר שהכיר אי-פעם. הוא נתקל בשף אָנִינִי, הטבח סָאצְ'מֶלי, מוֹדְרִיס המוזר, גִיפְּסוֹן המזייף, תאומי האש, ואפילו נתקל במרפקי לטאות. חלקם עוזרים לו לגלות על עצמו ועל היקרים לו דברים שמעולם לא ידע, אך חלקם מקשים עליו בפתרון תעלומות שאותן רק הוא יוכל לחשוף.
אבל לפני כן עליו להישאר בחיים.
אורי נוימן, אדריכל, נולד בחיפה, ואוהב מושבע של השפה העברית. מחבר ספר הילדים "הצבר וחבורתו: סיפור על חמשת החושים". "סמואל מאי הדייגים", הספר הראשון בסדרת הפנטזיה לנוער "סלע, עץ ולבה" הוא ספרו השני היוצא לאור.
הוסף לסל
קרא עוד
הדרך לשםלעתים יפגוש אדם את ייעודו דווקא בדרך שבה יבחר להתעלם אלי שיש
ממנו. עלינו לבדוק עם עצמנו: האם זהו המקום שבו היינו
רוצים להיות?
הוסף לסל
קרא עוד
אמא שלה הולכת לאיבוד"אמא שלה הולכת לאיבוד" הוא מסע של יחסים בין אם שחלתה באלצהיימר לבין בתה.
הסיפור עוקב אחר שתיהן במשך שנה שלמה של אירועים המתרחשים בזמן הווה ומלווים בזיכרונות משותפים מהעבר. הבת המתבוננת באמה, שמתרחקת ומידרדרת לעבר תהום הנשייה, מתמודדת עם האובדן גם באמצעות כתיבת קטעי שירה, שהם תמונת מצב פיוטית של תחושותיה נוכח מצבה של האם.
"אֲנִי שָׂמָה לָךְ חִתּוּל, וְאַתְּ שׁוֹתֶקֶת, וַאֲנִי שׁוֹתֶקֶת.
אֲנִי כּוֹרֶכֶת אוֹתוֹ סְבִיבֵךְ כְּמוֹ טַלִּית לְבָנָה
וְשׁוֹתֶקֶת.
אֲנִי מְהַדֶּקֶת אוֹתוֹ עַל מָתְנַיִךְ האִילְמִים,
וְאַחַר כָּךְ
יוֹצֵאת מֵחַדְרֵךְ
וְשׁוֹטֶפֶת דְּמָעוֹת."
בכתיבה אישית, מרגשת ומעמיקה מובילה הסופרת את המסע העצוב הזה, שסופו ידוע מראש.
אורנה טל היא אם לשתי בנות וסבתא לשישה נכדים, ונכד אחד שמתגורר בשמיים. מחנכת ומדריכה לכתיבה יצירתית בבית הספר היסודי "שיטים". מחברת הספרים: "מתקן ההורים"; "הבית של איתי"; "שיחות עם השכן שלי".
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||