אי שם באמצע האוקיינוס האטלנטי הצפוני ממוקמים שמונה עשר איי פארו. באחד מהם גר יון, נער צעיר שנאלץ לפרנס את משפחתו בעקבות שכרותו של אביו. באחד מביקוריו באי השכן, בעת שרצה למכור לסוחר מקומי דגים שלכד, הכיר יון נערה צעירה ויתומה ולה רק סבתא ואח אלים במיוחד. במטרה לסייע לה במאבקה אל מול אחיה, ביצע יון יחד עם חברו הנריק מעשה לא צפוי שלוקח את העלילה אל הקצה.
האי בקצה האוקיינוס מוביל את הקוראים אחורה בזמן, אל תקופה שבה לתושבי האיים לא היה חשמל, טלפון או כל אמצעי מודרני. חייהם היומיומיים היו רצופים בהתמודדות כמעט קבועה עם הרוחות החזקות, עם הגשמים ועם זרמי האוקיינוס האימתניים. זהו סיפור מפתיע ומרגש המכניס את הקוראים אל עולם מרתק שבתוכו תרבות ומנהגים ייחודיים, תיאורי נופים מרהיבים, מאכלים אותנטיים, ציד לווייתנים ואורחות חיים לא שגרתיים. העלילה מעלה שאלות על מוסר וחברות העומדת למבחן ברגעים של משבר קיצוני.
האי בקצה האוקיינוס הוא מסע בדמיון אל עבר עולם אמיתי.
עמרי גלפרין הינו עיתונאי, בימאי ומרצה בתחום המסעות והתיירות. בזמן כתיבת רומן ביכורים זה התגורר במשך שנתיים באיי פארו יחד עם בני משפחתו, שם חקר והתוודע אל התרבות המקומית ומאפייניה ושילב אותה כחלק בלתי נפרד מעלילת הספר.
"איי פארו - מן המקומות המסקרנים בעולם בנופיה הפראיים, הבתוליים והציורים. עמרי גלפרין, בכישרון סיפורי מפליא, מצליח לשתף את הקורא, באווירת המקום ובאופי הטבע, האדם החברה והתרבות המתקיימים בו. שאפו!"
איל פלד, ״מסע עולמי״


אמוק באדמהבלב ההוויה אחוזת הדיבוק שלנו
מצוי גרעין בלתי חדיר, חסר פשרות,
של דרך חיים שאנו רוצים להתוות,
בו חומר אפל ששומר על האור.
הוסף לסל
קרא עוד
מרגי האלרגיבספר מרגי האלרגי, ההורים והילדים זוכים להתלוות ליום הראשון של מרגי בגן החדש. יחד איתו הקוראים יכירו חברים חדשים בגן ויתמודדו עם דילמות הקשורות לאלרגיה.
כמו מרגי, גם אני גדלתי ילדה אלרגית לביצים. החוויה שלי הובילה לכתיבת ספר שייתן לאלרגיה הלא נראית תיאור במילים, בצבע ובתמונה.
הייתי ילדה שמחה מאוד, אך תמיד הרגשתי מיוחדת. ההורים והסובבים אותי תמיד דאגו שתהיה לי עוגה, לביבה או מאכל בלי ביצים. גילוי האלרגיה, הזהירות והמודעות שנאלצתי לגדול בחסותם, בנו הרבה מ האופי שלי.
אני מקווה שהספר מרגי האלרגי יוסיף להורים, לילדים ולגננות נקודת ייחוס חברתית, ויאפשר לכל הילדים להזדהות עם מרגי שבסך הכול רוצה להרגיש שייך, ולא תמיד מצליח להסביר בקול מה הוא מרגיש.
אם כולנו נחמול ונזדהה - יהיה לנו עולם יותר יפה.
עדי שפרן
הוסף לסל
קרא עוד
תיבת הנגינהסבתא שלפה צמיד זהב וליטפה אותו באיטיות מול עיניי הבוהות בהתרגשות. "זה זהב אמיתי?" שאלתי בהתלהבות כמוצא אוצר. היא הנהנה בראשה ונתנה לי לחוש בו בידיי הקטנות.
"פעם היו לי הרבה צמידים," אמרה בטון של אישה קשת יום, "חלק מהם נקנו על ידי סבא וחלק ירשתי מאימי." היא ליטפה את ראשי והמשיכה, "זה חשוב כי בכל פעם שחסר כסף, עוזרים מהשמיים לסבא למכור את אחד הצמידים ובכסף לקנות אוכל או בגדים."
כזו היתה סבתא פורטונה, בלתי עציבה, בכל דבר ראתה סימן חיובי מהשמיים. שנים רבות חלפו מאז, אך אני עדיין נזכר בדמותה העמלה מהנץ החמה ועד שהערב כבש את הבית. זוכר את שעות הערב ברכסים כשהייתי חוזר מהמגרש, אורות הבתים מנצנצים, כולם חוזרים מתפילת ערבית בבית הכנסת ואני נכנס לבית הקטן והחם ומתכבד בפריקסה ובחיבוק חם.
דורון סיון, מחבר הספר "מכוון המצפנים", מזמין אתכם למסע מרגש בין תחנות חייו. דרך סיפורים קצרים ונוגעים ללב, הוא משתף בחוויות תמימות מהילדות, סערות ההתבגרות כנער וחייל, והתובנות שחווה לאורך השנים בעת שטיפל בהוריו. בין השורות נשקפת דמותה של סבתא פורטונה, שהאמונה העמוקה שלה בכוח עליון היוותה מצפן עבורה. הסיפורים שוזרים יחדיו צחוק ודמעות, סוחפים את הקורא ומותירים חותם בלב גם לאחר שהספר נסגר.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||