

רכבת לילה מבגדאד
רבות נכתב על מעללי הנאצים ביהודי אירופה ועל הסבל הנוראי שחוו היהודים בשואה, אבל מעט מאוד נכתב וסופר על הפרהוד וההרג ההמוני, שחוו יהודי עיראק בשנות הארבעים; וכלל לא נכתב על חיי יהודי עיראק בשנות השישים ובריחתם אחרי מלחמת ששת הימים בסוף שנות השישים - תחילת שנות השבעים.
הוסף לסל
קרא עוד
גבעת התקווהמה ביקשתי לבטא ביצירה הזו? אין למוצאו, דתו, צבעו או מעמדו של אדם לקבוע את היחס אליו, כפי שפותח המשפט הראשון במגילת הזכויות האמריקאית: "כל בני האדם נולדו חופשיים, שווים ועומדים ברשות עצמם".
עשיית הטוב והרע היא עניין של בחירה ויש לה מחיר: בת הברון, הברונית הצעירה שהתאהבה באסופי וילדה לו בן נאבקת עם עצמה ומשלמת את המחיר. גם אביו האסופי משלם מחיר בכך שהחליט לא להינשא כדי שלבנו לא תהיה אם חורגת. וד"ר הרברט עצמו, בן האסופי, מוצא את עצמו מבודד לאחר שנישא לאישה יהודייה מומרת כשהוא מבריח אותה ואת אימה לפולין. הוא יודע את הסכנה אך מוכן לשלם את המחיר וזוכה בשלמות הנפש שבאה מתוך עשיית הדבר הנכון. כשהוא סוטה מצו ליבו ולא מצטרף אל אשתו הצעירה במסעה לארץ ישראל ומחליט להישאר בגרמניה בין "אחיו הגרמנים", הוא משלם את מלוא המחיר על בחירתו השגויה וסובל ממנה כל ימי חייו.
ורעייתו – בכוחות על-אנושיים היא עוברת מטמורפוזה והופכת ממרי גברהרדט המתבוללת למרים היהודייה ולמירי גבעתי הקיבוצניקית, האחות של הקיבוץ. החלטתה להמשיך בקשרים עם בעלה האהוב מאמללת את חייה. צעיר שמציע לה אהבה ואף מוצא חן בעיניה נדחה בגלל אהבתה לבעלה שבמרחקים הנמצא בשירות השטן. הדבר עולה לה בסופו של דבר בחייה.
מיכאל בנה היחיד גדל בקיבוץ בו נולד, הופך לקצין צנחנים ולמהנדס מוצלח אבל נכשל במבחן הנאמנות ומשלם על כך בהרס משפחתו. על שיבתו לקיבוץ, התמסרותו לגידול ילדי בתו החד הורית ועל שמירת ערכי החברה בקיבוץ הוא מתוגמל בתחושת הסיפוק מעשיית הדבר הנכון ושלוות הנפש הנובעת מכך.
החיים הם מאבק מתמיד בין הטוב והרע – לא רק בין מדינות, ציבורים ואנשים אלא בעיקר בתוככי נפש האדם פנימה.
לנמצאים במצוקה – תמיד תהיה תקווה.
הוסף לסל
קרא עוד
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים"נוסטלגיה היא זגוגית מכוסה ערפילי געגוע, כלואה באמבטיית קרח של כאן ועכשיו.
זה היה חמישי בערב חורפי. הבית כולו היה אפוף ריח של חמין, כזה עם קישקע וביצים חומות שעומדות על אש קטנה ואסבסט כדי שאחרי יממה על האש אפשר יהיה לאכול את העצמות. מחוג השעון שלפני 'מבט' בשמונה בערב טרם השלים את סיבובו..."
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים הוא לקט סיפורים קצרים, הכתובים מזווית ראייתו של ילד בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. סיפורים המקפלים בתוכם מציאות שעיצבה את המבוגרים שאנחנו היום.
במבט אוהב מפיח המחבר חיים בדמויות השקופות, בעלות הידיים המיובלות עם שחור מתחת לציפורניים, מתחנה מרכזית בתל אביב, מחולון ובעיקר מהילדות, הנעורים והחיים של כולנו. הוא מעניק להן שם ופנים, ומביא בשפתן אמת חזקה, נוקבת, ביקורתית, שנונה והומוריסטית – עליהן, עלינו ועל החברה שבה אנו חיים. תקראו עליהם – תבינו אותנו.
זהו ספר הביכורים של גיל עדני, דור 24 בארץ, בנם של משה (מוסא) ומרים ז"ל, שלהם מוקדש הספר, אבא של נבו ושחר, שיבדלו לחיים ארוכים וטובים. גיל בעל שני תארי MA, עוסק בניהול, וכותב כי... הוא לא יכול אחרת.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||