.jpg)
.jpg)
זיכרונות מפרומיסיהכשאתה מביע משאלה – אתה בורא עולם.
אומנם החוויה שלך היא עתידית במציאות,
אך הבריאה שלך היא מיידית בממלכת פרומיסיה.
הסוד של הזמן הוא כאן ועכשיו.
אולי לא נוכל לתפוס זאת,
אין בכך צורך.
בחלום של מי אנו נמצאים כעת?
פרומיסיה היא ממלכה מארץ רחוקה מאוד, או קרובה מאוד, תלוי את מי שואלים. קיומנו שזור בקיומה של פרומיסיה, כך שכל בריאה בממלכה נבראת בכוח הדמיון שלנו. וכל מה שקיים בעולמנו, קדמה לו מציאות בממלכת פרומיסיה. כל מסע של גילוי מתחיל מהשקת העולמות.
בעולם שלנו צריך לספק הוכחות לדברים, לראות כדי להאמין. אך כאן, בממלכת פרומיסיה, צריך להאמין בשביל לראות, ורק אז מגיעות ההוכחות. פעם בעבר הרחוק, שני העולמות היו למקום אחד, שבו כל מחשבה יצרה מציאות וכל מציאות קיימה מחשבת תחילה. אך מאז החטא הקדום החל פילוג בתפיסה, בין מהו טוב ומה לטובה, מהי אמת ומה אשליה. העולמות שלנו התרחקו מאוד זה מזה, שעריה של פרומיסיה ננעלו והיא התחילה לגסוס לאיטה. מאז העולם שלנו גוסס גם הוא יחד איתה. כדי להציל את הממלכה מפני כיליון, עלינו לשזור מחדש את עולם החומר בממלכת הדמיון, רק אז שעריה ייפתחו שוב להמונים. רק כאשר נגשר בין העולמות, נוכל להושיע את גורלנו המשותף, ולהגיע לחוף מבטחים, לארץ חדשה.
הוסף לסל
קרא עוד
קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד
כורמיזאהסיפורים של דפנה פלדמן משאירים אותך במתח בלתי פוסק.
ההתרחשויות הבלתי פוסקות, הקצב המהיר והכנות המוחלטת שבה היא מתבוננת בעולם ומתארת אותו, הם יסוד הכוח של הסיפורים שלה. לעיתים הם משאירים אותך נדהם לפעמים מזועזע. פלדמן היא כותבת מוכשרת ומיומנת שמשתמשת בכל מנעד השפה, שפה גבוהה ושפת ביבים, במעברים חדים אך באופן השוזר את העולמות האלו יחדיו ויוצר מהם מרקם אחד מיוחד.
פלדמן בוחשת בידיים חסרות רחמים שנוגעות בגוף וברוח, עם הומור וגם באכזריות, בעוד התמונות מתוך הסיפורים קמות לחיים, והן מדממות ופצועות, מלאות תשוקה אך גם רוצות לברוח.
הכתיבה של פלדמן והנושאים והדמויות, נכנסים ישר ללב. וזהו כוח אדיר.
הם גם נשארים עם הקורא הרבה אחרי שהספר נסגר.
ליהיא לפיד
ילידת 1972 . נולדה וגדלה בבית ציוני דתי בירושלים. שירתה בצבא כחברת גרעין נח"ל של נוער רץ. בעברה, מורה לקולנוע, מנהלת קהילה רפורמית, מנחת קבוצות וקאוצ'רית. בוגרת 'סדנאות הבית' של אשכול נבו ואורית גידלי וסדנת 'לכתוב את עצמי' של עומר ברק ורענן שקד. זכתה בפרס אלמוג לסיפורים קצרים לשנת 2019 ובעוד תחרויות סיפורים קצרים. סיפורים ושירים שלה מפורסמים בכתבי עת שונים ובאנתולוגיות מודפסות, אחת בחו"ל. בימים אלה עוסקת בכתיבת תסריט לסרט עלילתי באורך מלא. ספר שירים פרי עטה – בכתובים. זהו ספרה הראשון.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 3 קונים דירגו מוצר זה | ||