.jpg)
.jpg)
דברים שרציתי לומרדברים שרציתי לומר אינו רומן ואף לא סיפור מתח, לא דרמה ולא ביוגרפיה. מילותיו אינן גבוהות. שפתו היא שפת היומיום. פרוזה. רסיסיו רסיסי ילדות ורעוּת וגעגוע ואקטואליה ודמיון וחיים.
רסיסים...דברים שרציתי לומר הוא ספרו הרביעי של רמי בר-אדון.
הוסף לסל
קרא עוד
הסדק שבקוד - על יצירתיות אנושית בעולם של בינה מלאכותיתבעידן שבו מערכות בינה מלאכותית מפגינות יכולות חישוביות ולוגיות גבוהות, מתחדדת חשיבותה של החשיבה האנושית הלא-שגרתית כמשאב ניהולי מהותי. היכולת לחשוב באופן יצירתי, אמוציונלי ובלתי צפוי אינה רק מענה משלים ליכולות המכונה, אלא תנאי הכרחי להובלת חדשנות, לקבלת החלטות מורכבות ולפיתוח יתרון תחרותי בעולמות משתנים.
האלגוריתמים מייעלים, מנתחים, חוזים, אך אינם מדמיינים. הם שואפים לסגור פערים, למחוק חריגות, להציע את הפתרון הסביר ביותר, ואילו היצירתיות האנושית, דווקא היא מעיזה לפעול מתוך עמימות, לפנות שביל חדש כשאין מפת דרכים, לשאול את השאלות שעוד לא הוגדרו. הספר הזה נכתב עבור מנהלים, יזמים, מחנכים ומקבלי החלטות: לכל מי שצריך להוביל בעולם שבו הוודאות כבר שייכת למכונה והאי-ודאות נשארת בידינו.
הוא מציע מבט רענן על מושגי היסוד של החשיבה היוצרת כמו: דמיון, סקרנות, שבירה ובנייה, דרך פילוסופיה, ספרות, פסיכולוגיה ודוגמאות עכשוויות - מהפילוסופיה היפנית של וואבי-סאבי ועד לדואנדה של לורקה, מהסדק שבכלי החרס ועד הסדק שבקוד, אנו למדים שהשבר הוא לא כישלון, אלא פתח. הזמנה ליצירה.
הסדק שבקוד מבקש להזכיר לנו כי דווקא בעולם שמכוון למהירות, למענה מיידי ולפתרונות טכניים - נדרש מאיתנו לעצור לרגע, לשהות בספק, ולתת מקום ליצירתיות האנושית. בעוד האלגוריתמים מצטיינים בזיהוי דפוסים ובהצעת תשובות, רק האדם מסוגל לשאול את השאלות שלא הופיעו עדיין במערכת, לזהות את מה שלא נאמר, ולחלום את מה שעוד לא נחשב אפשרי.
הסכנה האמיתית אינה בכך שהמכונה תחקה את האדם אלא בכך שהאדם יפסיק לשאול: למה?
הוסף לסל
קרא עוד
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים"נוסטלגיה היא זגוגית מכוסה ערפילי געגוע, כלואה באמבטיית קרח של כאן ועכשיו.
זה היה חמישי בערב חורפי. הבית כולו היה אפוף ריח של חמין, כזה עם קישקע וביצים חומות שעומדות על אש קטנה ואסבסט כדי שאחרי יממה על האש אפשר יהיה לאכול את העצמות. מחוג השעון שלפני 'מבט' בשמונה בערב טרם השלים את סיבובו..."
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים הוא לקט סיפורים קצרים, הכתובים מזווית ראייתו של ילד בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. סיפורים המקפלים בתוכם מציאות שעיצבה את המבוגרים שאנחנו היום.
במבט אוהב מפיח המחבר חיים בדמויות השקופות, בעלות הידיים המיובלות עם שחור מתחת לציפורניים, מתחנה מרכזית בתל אביב, מחולון ובעיקר מהילדות, הנעורים והחיים של כולנו. הוא מעניק להן שם ופנים, ומביא בשפתן אמת חזקה, נוקבת, ביקורתית, שנונה והומוריסטית – עליהן, עלינו ועל החברה שבה אנו חיים. תקראו עליהם – תבינו אותנו.
זהו ספר הביכורים של גיל עדני, דור 24 בארץ, בנם של משה (מוסא) ומרים ז"ל, שלהם מוקדש הספר, אבא של נבו ושחר, שיבדלו לחיים ארוכים וטובים. גיל בעל שני תארי MA, עוסק בניהול, וכותב כי... הוא לא יכול אחרת.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| 14.1.26 | מרגש ומרתק ! | ||
| דירוג קונים משוקלל | 4 קונים דירגו מוצר זה | ||