

סול"היא הכינה לעצמה כוס תה ויצאה להתיישב על ספסל העץ הישן שבגינה השכונתית. כעבור מספר דקות, הגיע אחיו של יואב עם חיוך שבצבץ תחת שפמו ובלי שתזמין אותו, התיישב על הספסל, צמוד אליה. עד מהרה, התנפל עליה ונישק אותה בכוח, כשידיו פלשו אל בין ירכיה. באחת ובלי מורא סול הדפה אותו מעליה, סטרה לו וחמקה מבין טלפיו. מבוהלת, היא רצה אל הבית הראשון שראתה. במקרה היה זה בית הוריו של המטרידן. הוא לא נכנע ורץ אחריה. היא נכנסה פנימה בריצה כשהוא רץ אחריה. אימו המופתעת נעמדה והביטה בהם בעיניים פעורות. ייתכן שניחשה את שקרה. למרות שזה עתה הוטרדה באגרסיביות, התעוררה בה תחושת חוסר נוחות, שמא תחשוב האם שהיא אינה הגונה ומשתעשעת עם בנה. אך האם לא אמרה מילה, כמו גם בנה החוטא. היא השפילה עיניה, שבה אל בית אחותה, נפרדה מעליה ויצאה אל בית הוריה, כשהיא שומרת את המקרה בסוד, בינה לבינה".
מי את, סול? אילו סודות צרובים בנפשך? מאילו תכתיבים פנימיים את מונעת, לאילו את מסרבת להיכנע?
עלילת הספר מבוססת על סיפור חייה של שולמית סול בן שמואל ועל המסע שעשתה בין קצוות מנוגדים של תפישות עולם ומקומות. מחד, גדלה וצמחה בסביבה שבה לאישה יש תפקידים ומעמד ברורים, בידיעה כי אל לה להתנגד לתכתיבים מסורתיים ומשפחתיים. מנגד, משהו בתוכה ביקש לזעוק, לבטא, לבעוט, להרגיש, לסלול את דרכה שלה, בידיעה שצעדיה עלולים לתבוע מחיר. דמותה של סול, על ערכיה ומידותיה, אשר עיקרן נתינה ועשייה למען הזולת, חמלה ואהבה אין סוף מציפה בכולנו שאלות עמוקות, ולא אחת, מחברת כל אחד מאיתנו אל ה'פצע' הפרטי, אל מקומות של שמחה, כאב, צמיחה.
זה סיפור המבוסס על חייה, אך הוא שזור דמויות ואירועים דמיוניים. לצד התוספות הבדיוניות והדרמטיות, לכאורה, תוביל את הרומן הדמות של סול, האותנטית, המאירה והמוארת.
הוסף לסל
קרא עוד
דסטינו״מצאתי לי אימא חדשה!״ מודיעה סוזן בת החמש, היתומה זה שנתיים מאימה, לאביה רפאל. היא לא יודעת שאותה אישה הייתה בצעירותה אהובת ליבו של אביה ונאסר עליו לשאת אותה לאישה בשל מעמדה הנמוך. האם ייענה רפאל לרצון בתו ויישא אותה עתה לאישה? וכיצד תגיב המשפחה?
מואיז נמלט מהצבא הטורקי, מגיע לפריז וקובע שם את מקום מושבו ואת חייו. האם תגרום יד הגורל לכך שישוב אי פעם למשפחתו שבאיזמיר, המשפחה שבטוחה שהוא טבע בים?
וכיצד קשורים שני הסיפורים הללו זה לזה?
״דסטינו״ (״גורל״ בשפת הלאדינו) מביא, אולי לראשונה בספרות הישראלית, את הווי החיים של יהדות טורקיה שמוצאה בספרד, החל מהמאה ה־19 ועד למאה ה־20, את הניחוחות, את המנהגים ואת המסורת בת מאות השנים, שהשמירה עליה אינה מאפשרת ליחיד לבצע את רצונו שלו.
הספר נכתב בהשראת סיפור אמיתי, והוא מלא תהפוכות והפתעות שמשאירות את הקורא במתח למן ההתחלה ועד לעמוד האחרון.
רעיה אדמוני עבדה עשרות שנים ב״קול ישראל״. את הבסיס לסיפור הזה שמעה מאחת המרואיינות שלה בתוכנית ״בית הורי״. מבין מאות רבות של סיפורים, היה הסיפור הזה כה מפתיע, שהיא ביקשה את רשות המספרת לכתוב רומן על פיו.
זה הרומן השני מפרי עטה, אחרי שהרומן ״חלומות״ זכה להצלחה בקרב הקוראים. בעבר הרחוק יותר פרסמה רעיה גם ספר ילדים בשם: ״אימא אומרת מאוחר״.
הוסף לסל
קרא עוד
תמיד רציתי בת"אימא, אני רוצה להסתפר", היא אומרת לי. על מה היא מדברת, לא הצלחתי להבין. מאיפה זה הגיע פתאום? לספר את שיערה הבלונדיני, הארוך והגולש, שמספריים לא נגעו בו מאז שנולדה. הרי היא מעולם לא רצתה להסתפר.
ככה זה התחיל, פתאום, סתם כך, באמצע החיים שלי. שלי, אבל לא שלה, כי אלו לא היו החיים שלה, היא רצתה, ללכת עם האמת ואני נסחפתי בזרם החזק, צמודה חזק־חזק להחלטות, שגוררות אותי לשינוי. התנפץ לי החלום, מרעיד את עולמי, ולירון הופך/ת לנגד עיני לנער יפה תואר. והנער הזה מלמד אותי המון, יותר ממה שיכולתי לדמיין. על נחישות, על תקווה, על קווים שאסור סתם כך ליישר רק כדי שיתאימו למה שמקובל ולמה שאומרים, ועל כך שבחירה היא זכות באותה מידה שהיא גם חובה.
עופרית מצס בת 47 , משמשת סייעת רפואית ומאפרת מקצועית. היא אם לליעד וללירון, בן שנולד בגוף של בת, שבגיל שש־עשרה הגיע והפך את עולמה, טלטל אותו מצד לצד, עד שהגיעו לצד האחר, האמיתי יותר, הבטוח יותר, המוגשם. את התהליך עברה עופרית באומץ ובאהבה של אימא, יד ביד עם לירון, על כל הטלטלות והדמעות שבדרך. הם משפחה מקבלת, שלמדה רבות ובאה לשתף. סיפורה של המשפחה מתועד בסדרה דוקומנטרית על ידי מדליה הפקות עבור YES דוקו.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||