מרפסות אל ארץ השמש

לְהַבִּיט אֱלֵי אֹפֶק
בְּמִפְגַּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַתָּכֹל
בְּאַרְגָּמָן הַשָּׁמַיִם הַטָּהוֹר
בַּשְּׁקִיעָה
אֶת הַחֹפֶשׁ לָחוּשׁ
בְּגַאֲוָה וּלְלֹא מוֹרָא. 
לִנְשֹׁם אֶת הַטֹּהַר
אֶת הַטּוֹב, הָאֲמִתִּי, לִקְרַאת
הַיְּצִירָה הַגְּדוֹלָה.

 

מרפסות אל ארץ השמש הוא ספר אהבה למדינה, לאדם ולטבע.
הספר הוא גם מפה אישית של משורר שגילו כגיל המדינה, וחייו וחייה שלובים זה בזה. חרש משורר את ההיסטוריה של ישראל ויוצר למעננו קפסולת זמן פואטית הטומנת בחיקה את אהבת הארץ, מורשתה, ערכיה, אהבת האדם, אהבת האהבה.
הספר מתעד ושר את האהבה, את היגון ומלווה את משברי המדינה מימי התמימות לאורך משבריה ועד מאורעות השנים האחרונות וההתפכחות העצובה.
חרש מבטא את רגשותיו בפתיחות, לעיתים מבקרת ולעיתים רכה. הוא משלב את ראייתו העמוקה, חוויות חייו האישיים, חברתיים ולאומיים ומבחר מציוריו ויוצר הרמוניה מיוחדת בין יצירה פואטית לחזות צבעונית.
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, כתב טשרניחובסקי, וחרש זוכר ואוצר תבנית זו למען ילדיו, נכדותיו ונכדיו ולמעננו אנו וילדינו. הוא החורש, הוא הזורע בדמעה, למען הדורות הבאים, הקוצרים ברינה.
מירלה משה-אלבו