

הדיואן לשמס תבריזירוּמִי, עֵינֵינוּ מָלְאוּ בַּאֲבַק הַדְּרָכִים
לְשִׁכּוֹרֵי אֵל דָּמִינוּ בְּרִקּוּד דַּרְוִישִׁים
בַּדֶּרֶךְ לְ'קוֹנְיָה' לוֹמְדִים אֶת שִׁירֶיךָ
רוּמִי, לַוֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ
מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב נִפְתְּחוּ הַדְּלָתַיִם
בָּהֶם קוֹרְאִים אֶת חֲרוּזֶיךָ בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם
צְלִילֵי 'הָהּ' וְ'הוֹ' נִגּוּנֵי שִׁכּוֹרִים
פִּזַּרְתָּ בְּכָל נְתִיבוֹת וּדְרָכִים
הַזָּמִיר, רוּמִי, עֲדַיִן שָׁר לַשּׁוֹשָׁן
וְהַנֵּיי, רוּמִי, עֲדַיִן נִכְסָף לַמַּעֲיָן
הֵם מוֹשְׁכִים אֶת לִבֵּנוּ בַּעֲרָגוֹת אֲצִילוֹת
הָלוֹךְ וְיַלֵּל, הָלוֹךְ וְיַלֵּל עַד כְּלוֹת.
הוסף לסל
קרא עוד
שדה הגלים הירוקריחות קפואים
רֵיחַ דָּחוּס מְשַׁכֵּר עוֹלֶה וְעוֹפֵף
מֹר נִשָׂאּ וְאֵינוֹ מִתְנַדֵּף
וַאֲנִי חוֹפֶנֶת אֶת הָרֶגַע הַשַּׁבְרִירִי בִּכְמוּסָה
בְּמָקוֹם נֶחְבָּא שֶׁאִישׁ לֹא יִגַּע.
גּוֹנֵי הַמֹּר נוֹצְרוּ לִפְנֵי יוֹבֵל
וַעֲדַיִן הָרֵיחַ מְלַוֶּה אוֹתִי יוֹמָם וָלֵיל,
פּוֹתַחַת חַלּוֹן, מְרַחְרַחַת
לַחֲזֹר לָרֶגַע שֶׁהָיָה.
לאחר שכתבה שלושה ספרי ילדים תרה לאה ברב פנימה, ובספר שירים זה נפרסים הרהורי ליבה ועומקי נפשה. חוטי זיכרון שזורים לאורך השירים ועולים בגוונים חדים.זיכרון נוף הילדות, הכרמל, בית אבא עולים כתמונות חיות, הילדה שהייתה. הזמן מחדד מראות וגם מקהה, מרחיק ומשנה, והוא חלק חי משיריה, מולו משתוממת הכותבת לאה, כיצד ניתן להושיט יד ולגעת לרגע... וגם עולות תמונות שהן חלק מהעבר הרודף אותנו. לצד הזיכרון ישנה הוקרה לטבע וליופי של זמננו, רצון לחוות את ההווה ולהכיר תודה על מה שיש. ותקווה לטוב!
לאה ברב, ילידת העיר חיפה, עבדה כמחנכת בעלת ותק של שלושים שנה, ורואה בחינוך שליחות. ללאה ארבעה ילדים ושמונה נכדים. אוהבת את היופי בטבע ובאמנות, ובאדם בעיקר. שיריה ספוגים באהבה לטבע ולאנשים, בזכרונות ילדות, נעוריה בכפר גלים, באהבה לשדות הירוקים, ולאפשרויות שהיו פתוחות בעבר עם רוח אופטימית ושמחת חיים.
הוסף לסל
קרא עוד
אז התחלתי לכתוב"כמו שדים בלילה
אנו קמים לתחייה רק בשעות הקטנות
סהרורים שמצויידים בדף ועט
מנסים לכוון את היצירה הבאה שלנו לשלמות אינסופית
לנצח נוזכר"
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 4 קונים דירגו מוצר זה | ||