.jpg)
.jpg)
מאה פעמים דיאטהספר זה מציג תכנית מיוחדת לשינוי בחיים דרך הדיאטה .
הוסף לסל
קרא עוד
לב המחסוםמנש חלם להתגייס ולשרת "במודיעין", להשתמש בשפה הערבית ששמע בילדותו ולמד בבגרותו. שני חלמה על "חובלים", והייתה חדורת מוטיבציה להיות הַמְּפַקֶּדֶת! אבל לגורל יש חלומות אחרים, וכך מוצאים את עצמם מנש ושני ביחידה אחת עם עוד חיילים שחלמו על שָׁם - וקיבלו כָּאן: רמי הדרוזי, דינה או בכינויה - "פה גדול", ויקי "העולה" ועדן "הזמיר" - ייצוג מהפסיפס המרכיב את החברה הישראלית, הנחשף אלינו ברגעי משבר, אהבות, סכנות וחלומות.
שירותם הצבאי מלווה בהתרחשות תמידית ובלתי צפויה. קשרים נרקמים בסתר בלב הסכנה, ומאיימים לפגוע במרקם הדק של האנשים משני עברי המתרס. אנשי הצללים ממתינים לקריאה הבאה.
וכך בתוך שגרה מנומנמת לצד מתח דרוך קורה לפתע הבלתי צפוי, ומפגש אקראי עם נער טורף את כל הקלפים. המציאות משנה את פניה לכיוונים בלתי צפויים, וחושפת בפנינו סוד אפל מהעבר וגם פנים נוספות של אם הנער, המסתתרות מאחורי הרעלה. הציווי "ובחרת בחיים" מקבל משמעות כפולה.
רצף הארועים מוביל את מנש לחזור ולנבור בעברו והוא משתף את שני בסודו. "באשר תלך, אני איתך," היא אומרת לו - רגע לפני שחלקי המידע מתחילים להתחבר הם נקטעים שוב על ידי יד הגורל, מנש נופל ומאבד את הכרתו. גופו נוטף דם, עיניו נעצמות. שני רוכנת מעליו וצורחת בכל כוחה.
לתסריט שהיה בראשו יש מפקד אחר.
הוסף לסל
קרא עוד
קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||