מנש חלם להתגייס ולשרת "במודיעין", להשתמש בשפה הערבית ששמע בילדותו ולמד בבגרותו. שני חלמה על "חובלים", והייתה חדורת מוטיבציה להיות הַמְּפַקֶּדֶת! אבל לגורל יש חלומות אחרים, וכך מוצאים את עצמם מנש ושני ביחידה אחת עם עוד חיילים שחלמו על שָׁם - וקיבלו כָּאן: רמי הדרוזי, דינה או בכינויה - "פה גדול", ויקי "העולה" ועדן "הזמיר" - ייצוג מהפסיפס המרכיב את החברה הישראלית, הנחשף אלינו ברגעי משבר, אהבות, סכנות וחלומות.
שירותם הצבאי מלווה בהתרחשות תמידית ובלתי צפויה. קשרים נרקמים בסתר בלב הסכנה, ומאיימים לפגוע במרקם הדק של האנשים משני עברי המתרס. אנשי הצללים ממתינים לקריאה הבאה.
וכך בתוך שגרה מנומנמת לצד מתח דרוך קורה לפתע הבלתי צפוי, ומפגש אקראי עם נער טורף את כל הקלפים. המציאות משנה את פניה לכיוונים בלתי צפויים, וחושפת בפנינו סוד אפל מהעבר וגם פנים נוספות של אם הנער, המסתתרות מאחורי הרעלה. הציווי "ובחרת בחיים" מקבל משמעות כפולה.
רצף הארועים מוביל את מנש לחזור ולנבור בעברו והוא משתף את שני בסודו. "באשר תלך, אני איתך," היא אומרת לו - רגע לפני שחלקי המידע מתחילים להתחבר הם נקטעים שוב על ידי יד הגורל, מנש נופל ומאבד את הכרתו. גופו נוטף דם, עיניו נעצמות. שני רוכנת מעליו וצורחת בכל כוחה.
לתסריט שהיה בראשו יש מפקד אחר.
לב המחסום, מותחן פוליטי-פסיכולוגי-חברתי, מעמיד מראה! דרכה רואים את פנינו וגם את האחר. יצירה המורכבת מתמונה מוכרת אך רחוקה, המכילה בתוכה תסכול מול תקווה, והווה, הניצב חסר אונים אל מול העבר והעתיד.
דרמה המצליחה לתעתע בקוראים ומובילה אותם אל הבלתי צפוי, שאינו ניתן לשליטה, וכל כולו נתון בידם של משחקי הגורל.
מיכל מגדה סלוצקר-עמרן, לומדת בתוכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. היא מתעדת סיפורי חיים בשיטוטים במקומות קסומים, בין אנשים, בין תרבויות, ומאחורי עדשת המצלמה.
זה ספרה השני. ספרה הראשון, ללכת בין השתיקות הוא ספר מסע על אנשים הבוחרים למרוד ולחזור אל החיים שביקשו ושעליהם חלמו: "ספר קריא ומרתק... היה קשה להפסיק לקרוא... עם תובנות ונקודות מפגש רבות... לא הצלחתי להניח את הספר מידי, זה כאילו הכנסת מעבד תמלילים לראשי... המחשבות, תהיות, תובנות... ריגשת אותי. מדהים..."


דברים שרציתי לומרדברים שרציתי לומר אינו רומן ואף לא סיפור מתח, לא דרמה ולא ביוגרפיה. מילותיו אינן גבוהות. שפתו היא שפת היומיום. פרוזה. רסיסיו רסיסי ילדות ורעוּת וגעגוע ואקטואליה ודמיון וחיים.
רסיסים...דברים שרציתי לומר הוא ספרו הרביעי של רמי בר-אדון.
הוסף לסל
קרא עוד
שיח הפיטנגובצל שיח הפיטנגו, בסמטה קטנה בלב העיר, נרקם קשר מיוחד במינו ולכאורה בלתי אפשרי בין שני אנשים שונים לחלוטין זה מזה, למעשה ההפך הגמור איש מרעהו. בלה, מורה קשישה בגמלאות שלא מכבר התאלמנה, אישה משכילה, סקרנית ועדינת נפש – ואריק, בשנות הארבעים לחייו, עובד מוסך, גמלוני, כבד פה ובעל קושי ביצירת קשרים חברתיים.
פרי הפיטנגו האדמדם, שממנו טועמים השניים, הופך לתיבת תהודה פנימית ועשירה, המשקפת את עולמם של בלה ואריק ויוצרת חיבור ודיאלוג בין שתי נפשות היוצאות יחד למסע משותף שיעצב מחדש את חייהם.
זה ספרה החמישי של כינרת מעיין.
קדמו לו הספרים: מסע אל הנפש (אוריון); עצי תה לא יפרחו כאן (גלים);
יום שני בחמש (גלים); קלפים במנזר (אוריון).
הוסף לסל
קרא עוד
אוגי והכדור הלבן"אִמָּא, בָּלַעְתִּי אֶת הַכַּדּוּר לְבַד.
זֶה הָיָה מַמָּשׁ אֲבָל מַמָּשׁ פָּשׁוּט".
זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל אוֹגִי, יַלְדָּה שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת לִבְלֹעַ כַּדּוּר בַּבֹּקֶר.
אוֹגִי מַזְמִינָה אֶתְכֶם וְאֶתְכֶן לְמַסָּע מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְלֵא הוּמוֹר,
מַסָּע שֶׁנּוֹתֵן הַשְׁרָאָה לִילָדִים שֶׁמִּתְקַשִּׁים בִּמְשִׂימוֹת שׁוֹנוֹת.
הספר עוסק בילדה בשם אוגי שקצת מתקשה לקחת תרופה בבוקר.
הוריה, אחיותיה, רופאת הילדים וגורמים נוספים מנסים לסייע לה במשימה, ללא הצלחה. הספר עוסק במסעה המשעשע של אוגי בדרך לנטילת התרופה.
המסע של אוגי עשוי לעורר השראה בקרב כל הילדים (וגם קצת הבוגרים..) שמתקשים ליטול תרופה.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||