בּוֹא בְּיַחַד נְגַלֶּה...
מִי עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ?
וּמִי כְּשֶׁחוֹשֶׁךְ בַּחוּץ יוֹצֵא מִמְּחִלָּתוֹ?
מִי יוֹצֵא לָצוּד וּמִי צָרִיךְ לְהִיזָּהֵר?
וּמִי זוֹחֵל עַל בִּטְנוֹ, וּמִי רָץ וּמְנַתֵּר?
לָבִיא, יֶלֶד צָעִיר, יוֹצֵא לְאַחַר שֶׁנִּרְדַּם בַּלַּיְלָה לְמַסָּע לֵילֵי מְרַתֵּק מוֹתֵחַ וְקָסוּם. אֵילוּ חַיּוֹת לֵילִיּוֹת יִפְגֹּושׁ בְּמַסָּעוֹ? אֵילוּ סַכָּנוֹת אוֹרְבוֹת לוֹ בַּדֶּרֶךְ? כֵּיצַד יָגִיב לְבַעַל חַיִּים הַנִּמְצָא בְּסַכָּנָה? כֵּיצַד יִסְתַּיֵּם הַמַּסָּע? סָפֵק חֲלוֹם אוֹ שֶׁהַמַּסָּע הָיָה אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ? מַה דַּעְתְּכֶם?
הַמַּסָּע הַלֵּילִי שֶׁל לָבִיא הוּא סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל קָרִין בַּר עֶזֶר (דֶזֶנְט). קָרִין בַּעֲלַת B.A בְּמַדְּעֵי הַהִתְנַהֲגוּת, בַּעֲלַת תְּעוּדַת הוֹרָאָה בַּחִינּוּךְ הַמְיֻוחָד, מְטַפֶּלֶת רִגְשִׁית בְּעֶזְרַת בַּעֲלֵי חַיִּים, לֵיצָנִית רְפוּאִית וּמִקְצוֹעִית. קָרִין יְדוּעָה גַּם בְּשֵׁם הַבָּמָה: "בִּילְבּוּלִית הַבַּלָּשִׁית", מַפְעִילָה וּמְשַׂמַּחַת יְלָדִים בִּימֵי הוּלֶּדֶת וּבְאֵרוּעִים מְשַׂמְּחִים נוֹסָפִים בְּשִׁלּוּב בַּעֲלֵי חַיִּים. עֵץ הַתַּפּוּזִים פּוֹגֵשׁ חֲבֵרִים הוּא סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, שֶׁזָּכָה לְהַצְלָחָה רַבָּה.
בְּסִפְרָהּ מַצְלִיחָה קָרִין לְהַעֲבִיר מְסָרִים פְּשׁוּטִים בְּשָׂפָה סִפּוּרִית קְלִילָה וּמְחֹרֶזֶת. מְסָרִים אֵלּוּ תּוֹרְמִים לְפִתּוּחַ רְגָשׁוֹת וְאֶמְפַּתְיָה אֵצֶל הַיְלָדִים כְּלַפֵּי בַּעֲלֵי הַחַיִּים. סֵפֶר זֶה מַפְגִּישׁ אֶת הַיְּלָדִים בַּעֲלִילָה נְעִימָה וּמְלַטֶּפֶת עִם עֲרָכִים שׁוֹנִים, שֶׁאוֹתָם מְסַפְּקִים בַּעֲלֵי הַחַיִּים כְּמוֹ: סַקְרָנוּת, דִּמְיוֹן, הַצֹּרֶךְ בְּהִזְדַּהוּת, הַצֹּרֶךְ בְּשַׁיָּכוּת וּבְאַהֲבָה, הוּמוֹר, הַצֹּרֶךְ הַבְּסִיסִי בְּבִטָּחוֹן.
הַסֵּפֶר מְאַפְשֵׁר הִתְחַבְּרוּת לְעוֹלָמָם הַקָּסוּם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים וּפוֹתֵחַ צֹהַר לַגִּיל הָרַךְ לְהַכִּיר אֶת חַיּוֹת הַלַּיְלָה וּלְלַמְּדָם עַל עֶרְכִּיּוּת וְאַהֲבַת עוֹלָם הַחַי. כַּאֲשֶׁר יְצִירָתִיּוּת, מֶסֶר, חֶמְלָה וַעֲרָכִים נִפְגָּשִׁים יַחַד - נוֹלָד סֵפֶר שֶׁכָּזֶה!
קְרִיאָה נְעִימָה!
רָחֵלִי גַּבַּאי, יוֹעֶצֶת חִינּוּכִית


דג הזהב של טימור / דניה גורןלפני השינה קרא אבא יניב לטימור את הסיפור על הדייג ודג הזהב.
"אבא," אמרה טימור כשכיסה אותה בשמיכה,
"בוא נלך מחר לדוג. אולי נמצא את דג הזהב."
אבא צחק. "טוב," נתן לה נשיקת לילה טוב וכבה את האור.
הספר "דג הזהב של טימור" הוא ספר קריא, קליט ומעורר ציפיה בקרב הילדים אשר לא רוצים שהסיפור יגמר...
הסיפור אורג בתוכו תבונה אנושית-חינוכית-חברתית ביצירתיות מרובה תוך ראיית משאלות ילדות והכרת עולם.
הספר מספר על ילדה המבקשת לצאת לדוג עם אביה בים. האם היא מצליחה לדוג דג, או... משהו אחר?
רמז! הספר יכול להוות "קול קורא" לשמירה על איכות הסביבה חופית-ימית.
הוסף לסל
קרא עוד
הפתעה מתגלגלתחֲתוּלָה מְנֻמְנֶמֶת
בַּסָּלוֹן שׁוֹכֶבֶת,
מְכֻרְבֶּלֶת כֻּלָּהּ
בְּתוֹךְ שְׂמִיכַת פּוּךְ יְשָׁנָה...
פִּתְאוֹם הִיא נִדְרֶכֶת,
כִּי בֵּין כִּסֵּא לְסַפָּה
מִתְגַּלְגֵּל וְרָץ מַשֶּׁהוּ עָגֹל, שָׂעִיר וְצִבְעוֹנִי,
מִין כַּדּוּר כָּתֹם-אַדְמוֹנִי.
הוסף לסל
קרא עוד
שי של אמאנכדתי בת הארבע שאלה אותי לאחר שאמרתי לה ששי אינו מדבר, אינו רץ, לא יודע ללעוס ואינו יכול ליהנות מסוכריות: "סבתא, אז בשביל מה אלוהים הביא אותו"? ואני אמרתי לעצמי שזו בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי כל חיי איתו.
ניצה גילתה, כי החשיפה והאמפטיה הן התרופות לבושה.
סיפור חייה עם שי הוא סיפור המאבק שלה בבושה ובדחייה. דרך מאבקה לחיים לה ולבנה, ניצה גילתה את הכוחות החבויים בה. ומאז עוזרת לאחרים לגלות את כוחותיהם הם.
ניצה מזור -MA , מאמנת אנשים למיצוי יכולותיהם ולהגשמה עצמית.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||