סיפור, סיפור הוא ספר הסיפורים הקצרים השלישי שכתב אביחי שמידט. הסופר נדד בעולם כבר כשהיה בן תשע, כמו כן הוא התגורר, חי, עבד וביקר בעשרות מדינות, בנסיבות שונות, ועבד במשך עשרות שנים כאיש צוות טלוויזיה. כל הנסיבות האלה כנראה עזרו לו להעלות בזיכרונו את כל עשרות הסיפורים.
שלא כמו בסיפורים הקודמים שכתב, לא כל הסיפורים בספר הזה אמיתיים, נאמנים לעובדות וקרו במציאות, אבל גם אלה הלקוחים מן הדמיון מבוססים על עובדות חלקיות או על מצבים אפשריים מסוימים. בכל הסיפורים ניכר התענוג שבפלירטוט עם הקורא והניסיון לראות או לנחש את ההפתעה בפניו בסופו של כל סיפור. זו יכולה להיות מהולה בתחושות שונות - כאב, צער, עצב, ייאוש, רוגז, תוגה, שמחה, צחוק, תהייה ותימהון, ואולי אפילו פחד וערעור. בסופו של דבר, לא משנה מהי התחושה, העיקר להוציא את הקורא משגרת יומו מתוך תקווה שיישא איתו חלק מן הסיפורים והחוויות בתוכו - עד שארית חייו.
אביחי שמידט, סופר בסוגות מתח, סיפורים קצרים ומדריכי התארגנות לחיים, נמנה במשך שנים רבות עם סגל הערוץ הראשון בטלוויזיה הישראלית, והזדמן בנסיבות שונות למקומות רבים מחוץ לגבולות המדינה. היכרותו עם פינות עולם רבות, שונות ומיוחדות ועם אורחות החיים הנהוגים בהן, הטביעה גם בספרו זה את חותמה על תיאור מצבים, התרחשויות והרפתקאות חובקות עולם ועל מגוון הדמויות האנושיות המאכלסות את הסיפורים שבספר.
סיפור, סיפור הוא ספרו השביעי. שני ספרים קודמים שלו - סוכן עיוור (מותחן פעולה פוליטי) ואל תעזו למות לא מוכנים (מדריך התארגנות בחיים) - דורגו ב-2016 במקום הראשון באתר הספרים העולמי של "אמזון". ספרים נוספים שלו - צופן בסיסי (מותחן פילוסופי מדעי); הכול סיפורים – מאה וארבעים סיפורים אמיתיים, ואחד לא; הכול כלול – זיכרונות מאֵייר בִּי אֵנד בִּי (סיפורים קצרים על תעשיית האירוח והמלונאות) ;האיום האחרון (מותחן פעולה מדיני) זכו לעניין רב ולביקורות נלהבות בכל אמצעי התקשורת.


העת שמחקה את פניוהפנים שנמחקו אין להן פנים לכאן או לכאן, הן לא מהוות מראה שתראה לנו איזה פנים יש לנו אם... וכאשר.. שתראה לנו ולו פן אחד, שלא לדבר על פנים הרבה.
בליבת הספור נמחקו היבטים רבים, פנים רבות, ולשווא תמצא בו את הראוי. פנינו כבר לא לשמש העולה והתקווה כבר מאחורינו.
נותר רק המושג: לַפָנים, שפירושו – למראית עין, מן השפה ולחוץ.
"הם לא עשו אלא לַפָנים, אף שהקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לַפָנים" [מגילה יב עא] – בניגוד למגילת העצמאות מנוחתה עדן.
עתיה דוד הוא יליד מרוקו, חבר קיבוץ כפר גלעדי. התחנך בחצרים ובכפר גלעדי. למד בירושלים ובאורנים, חינך והדריך חברות נוער, היה שליח בצרפת, ומורה בבית הספר האזורי. כמו כן שימש רכז השילוב האזורי בגליל העליון, ניהל אולפנים לעברית בקרב העליה הרוסית והאתיופית במרחב הצפון והגולן, וכן ניהל את בית ספר תהיל"ה בקרית שמונה. פרסם עד כה שני ספרי שירה ושני ספרי פרוזה.
הוסף לסל
קרא עוד
פונץ' ובננה אוהבים לעזורפּוּנְץ' וּבָּנָנָה רוֹצִים לַעֲזֹר לְכֻלָּם,
לִהְיוֹת גִּבּוֹרֵי עָל וּלְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם,
אַךְ הֵם מְגַלִּים "כִּי מִסְּבִיבֵנוּ קָרוֹב, קָרוֹב,
אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה טוֹב!"
"בִּמְקוֹם לְחַפֵּשׂ אֶת הָרָעִים,
צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַטּוֹב בְּכָל אֶחָד,
וְאָז נִמְצָא בּוֹ גִּבּוֹר מְיֻחָד!"
הוסף לסל
קרא עוד
מורדתבין קירות ביתה המעוצב של רות גבע, אם לארבעה ילדים, מתרחשים דברים שאיש אינו מבחין בהם. מאחורי הגינה המטופחת, כשנסגרת דלת הבית, עולות ומבעבעות תחושות של פחד ומחנק.
מפגש אקראי עם איש זר מעמת את רות עם מציאות חייה ומאלץ אותה להודות באמיתות כואבות. דרך דמותה של רות, מאפשרת המחברת לקוראים הצצה אל עולם שלרוב חומק מעינו של הציבור – עולמה של אישה, רעיה ואם מהמיינסטרים של החברה הדתית, שחיה חיי סבל מוכחשים וחווה אלימות נפשית ומינית בין כתלי ביתה – מבלי שאף אחד ישים לב לכך.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||