לִפְנֵי כְּעָשׂוֹר, רַעְיָתִי פְּנִינָה אַלּוֹן זַ"ל, הַמְּאַיֶּרֶת, וְאֲנִי חָנָן הַמְּסַפֵּר, חָבַרְנוּ יַחַד לִיצֹר סִפּוּר שֶׁיְּלַמֵּד אֶת שְׁנֵים עָשָׂר נְכָדֵינוּ אֶת חֶדְוַת הַצִּיּוּר. בְּיָמִים אֵלֶּה, בִּמְלֹאת שָׁנָה לִפְטִירָתָהּ, הֶחְלַטְתִּי לְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַסִּפּוּרִים כְּסֵפֶר שֶׁיַּנְצִיחַ אֶת זִכְרָהּ, וְיַנְחִיל אֶת חֶדְוַת הַצִּיּוּר לְכָל הַיְּלָדִים בַּאֲשֶׁר הֵם.
פְּנִינָה צִיְּרָה מִיַּלְדוּתָהּ וְעַד לִפְטִירָתָהּ, בְּצַד לִמּוּדֶיהָ בְּבֵית הַסֵּפֶר, בְּשֵׁרוּתָה בְּצַהַ"ל וּבְעִסּוּקָהּ כְּמוֹרָה לְפִיזִיקָה בְּתִיכוֹן עַל שֵׁם כָּצֶנֶלְסוֹן בִּכְפַר סָבָא וּבְמִכְלֶלֶת בֵּית בֶּרְל בְּצוֹפִית.
יַחַד הָלַכְנוּ יָד בְּידָ בְּמֶשֶׁךְ 56 שָׁנִים. אַחֲרֵי 36 שָׁנִים בְּמַעֲרֶכֶת הַבִּטָּחוֹן, וְשָׁנִים רַבּוֹת בִּמְכוֹן וַיצְמַן לְמַדָּע, הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּסַדְנַת כְּתִיבָה לְסִפּוּרֵי יְלָדִים, בְּהַדְרָכַת מִירִי רוֹזוֹבְסְקִי, וְשָׁם נוֹלַד רַעְיוֹן הַסֵּפֶר.


מציאות שאיננה"כפי שכותרת הספר מעידה, עולמה של אדית קובנסקי מתקיים בגבולות החמקמקים שבין המציאות והלא מציאות הקיימים בדואליות המחזקת את הערכיות של שניהם. התודעה נמשכת למציאותי בו בזמן שהדמיון נוגד לו. הבהירות שבה מציגה קובנסקי התחבטות דיכוטומית זו עדיין לא קיימת בשירה העכשווית. ברגע שמבינים את ההתמודדות הבלתי פוסקת בין הכוחות הראשוניים של המציאות לבין אלה של הדמיון, מתחילה השירה לדבר כמעט בעד עצמה."
(אדוארד קודיש)
אדית קובנסקי, משוררת ישראלית כותבת שירה עברית בארצות הברית, כתבה 35 ספרי שירה עד כה בעברית, במהדורות דו-לשוניות, עברית-אנגלית, ובמהדורה תלת לשונית: עברית-ערבית-אנגלית, בתרגום לערבית על ידי המשורר, הפרופסור והשגריר המנוח נעים עריידי. ספרי שיריה תורגמו גם לצרפתית, רומנית וספרדית.
הוסף לסל
קרא עוד
קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד
הענק והגמדההספר הענק והגמדה הינו אגדה אנושית שובת לב על משא ועל מסע, הפורסת תהליכי גדילה והרחבת מודעות . זה הוא סיפור עלילתי אישי וסוחף, מרגש ונוגע ללב.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||