אמנות השימור העצמי

אמנות השימור העצמי
אַתָּה מַאֲמִין בְּמִדָּה
כּמו שֶׁכֶּלֶב יָתוֹם
כִּמְעַט בּוֹטֵחַ
בְּמַעֲבָר חֲצִיָּה
כִּמְעַט סוֹמֵךְ עַל רַמְזוֹר.

פסגת החיים של השורות הבאות, אני מנחש, תהיה להופיע על גב הכריכה ולהצליח להעביר מסר לפיו כדאי לכם לפתוח את הספר הזה ולקרוא את האירועים המשונים, העצובים והמרגשים שלכודים בתוכו, בעודם קפואים בענבר על-זמני, רוטטים בחיות חשמלית, מרוחים בדיו דיגיטלי לאורכם ולרוחבם של דפיו הממוחזרים. רק מכשול אחד מונע ממני לעשות את המצופה ממני ולתרום את חלקי לספרי: כבר רוקנתי את תחמושת האותיות כולה בזמן שיריתי לתוכו מילה אחר מילה. למרות פלאי הפסיכולוגיה, ודרך עוגמת הנפש שמכונה חיים, נשארתי אדם ביקורתי. לכן אני מסוגל, בנפש מעט רעועה וראש די צלול, להעביר את מלוא האחריות על מידת הכדאיות של קריאתו אליכם, קוראים רחוקים. אם ירצו בכך האלים, תהיו יותר נכונים ממני.