

קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד
כחומה בצורהרומן היסטורי מתקופת חורבן בית שני. סיפורה של שבויה יהודייה יפהפייה - מהכפר מהדרין שבהרי ירושלים - בשם בשמת. היא נלקחת לרומא ונרכשת על ידי סוחר עבדים בשם חמדאן. וירגיליוס – רופא יווני ששכל את אשתו בשעת לידתה, משתתף בקרב על יהודה כרופאו של אספסיאנוס. הלה בנדיבות ליבו וכהוקרה על שירותו הנאמן מעניק מתנה לוירגיליוס – את ביתו שבעיירה בולינה ברומא.
הוסף לסל
קרא עוד
האיש מחצצון תמרפרדיקס היה קצין בצבאו של אלכסנדר מוקדון וחברו הטוב. בכיבוש יהודה הכיר בירושלים את דבורה, נערה מחצצון תמר, היא עין גדי. השניים התאהבו ובאו בברית הנישואין, לאחר ששמעון הצדיק, הכהן הגדול, גייר אותו ונתן לו את שמו העברי – יצחק בן אברהם.
יצחק הלך אחר אהובתו לחצצון תמר, שם הפך מאיש מלחמה לעובד אדמה. עם השנים היה למנהיגה האהוב של הקהילה. לשניים נולדה בת שנישאה וילדה בן ובת. הבת ובעלה מתו בטרם עת, והסב והסבתא טיפלו בנכדיהם והיו להם כהורים. איש מבני הקהילה לא ידע על עברו של יצחק, אך כולם הבחינו שאינו נוהג כאחד מהם.
לאחר מות אשתו האהובה לא מצא יצחק טעם להמשיך את חייו בחצצון תמר. הוא החליט לחזור לכור מחצבתו, מוקדון, ולסיים שם את חייו. נכדו המסור יצא למסע יחד עם סבו. תוך כדי המסע המפרך נחשף סודו של יצחק טיפין טיפין, ולנכד נתגלו דברים מפתיעים אודות סבו.
אלי רון נולד בחיפה בשנת 1937. היה חניך תנועת הנוער העובד בקרית חיים. יחד עם חבריו, חברי גרעין "רעות", שירת בנח"ל ובשנת 1958 התיישב בקיבוץ עין גדי, שהיה אז בחיתוליו (הקיבוץ הוקם ב-1956 אלי הקים משפחה עם רותי, חברת הגרעין, ונולדו להם ארבעה בנים. בקיבוץ היה אלי ממקימי הגן הבוטני ובו בעת היה מורה לחינוך גופני. עם יציאתו לגמלאות החל בכתיבה. עד כה ראו אור שבעה ספרים מפרי עטו. זהו ספרו השמיני.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| 2.7.19 | הספר מספר את תולדות היישוב מיום הקמתו ועד מלואת לו 70 שנה כולל סיפורים ואנקדוטות מהווי היישוב, כולל את סיפורן של כל משפחות המושב | ||
| דירוג קונים משוקלל | 2 קונים דירגו מוצר זה | ||