.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
מעבר לסגראִם יִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם אֵיךְ עֲבַרְתֶּם אֶת תְּקוּפַת הַקּוֹרוֹנָה, הַסְּגָרִים, הָרִחוּק הַחֶבְרָתִי, הַנִּתּוּק מִבֵּית הַסֵּפֶר וּמֵהַחֲבֵרִים, מָה תַּגִּידוּ? שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא הָיָה פִּיקְנִיק, נָכוֹן?
גַּם לִי לֹא. אָז כְּדֵי לְנַחֵם אֶת עַצְמִי וְאֶת מְקֹרָבַי כָּתַבְתִּי סֵפֶר לִילָדִים שֶׁבּוֹ הִפְלַגְתִּי עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן וּבָרַחְתִּי, בְּיַחַד עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, לִמְקוֹמוֹת דִּמְיוֹנִיִּים שֶׁבָּהֶם לֹא רַק שֶׁלֹּא הָיְתָה קוֹרוֹנָה אֶלָּא שֶׁהָיוּ בָּהֶם הִזְדַּמְּנוּיוֹת לַחֲוָיוֹת כַּבִּירוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת מְסַמְּרוֹת שֵׂעָר. וְכָכָה "נִצַּלְנוּ" מֵהַסְּגָרִים וּמֵהַקּוֹרוֹנָה וְחָזַרְנוּ לְבַסּוֹף לַחַיִּים הָרְגִילִים, הַשִּׁגְרָתִיִּים, שֶׁכֻּלָּנוּ מְצַפִּים לָהֶם בְּקֹצֶר רוּחַ.
אָז הַסִּפּוּר דִּמְיוֹנִי, אֲבָל מְשֻׁלָּבִים בּוֹ גִּבּוֹרִים שֶׁהֵם אֲנָשִׁים וִילָדִים אֲמִתִּיִּים וּתְכוּנוֹתֵיהֶם הָאֲמִתִּיּוֹת. וְכָל מִשְׁתַּתֵּף בָּעֲלִילָה קִבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁהִזְמִין מֵרֹאשׁ.
הַמְּחַבֶּרֶת, מַרְצָה לְאַנְגְלִית בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת בַּר-אִילָן שֶׁיָּצְאָה לָאַחֲרוֹנָה לְגִמְלָאוֹת, פִּרְסְמָה סִפְרֵי יְלָדִים לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּזְמַנּוֹ עֲבוּר יְלָדֶיהָ, וְחֶלְקָם אַף עֲלֵיהֶם. סֵפֶר זֶה נִכְתַּב לְמַעַן נְכָדֶיהָ וַעֲלֵיהֶם.
סְפָרֶיהָ הַקּוֹדְמִים שֶׁל הַמְּחַבֶּרֶת:
בְּנָהּ שֶׁל סִינְדֵּרֵלָה וּבִתָּהּ שֶׁל שִׁלְגִּיָּה: סִפּוּרֵי הֶמְשֵׁךְ לָאַגָּדוֹת
טִירַת הַקְּסָמִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת קוֹרֵן
דָּניִאלֵהָ
הָאַרְמוֹן שֶׁל מִשְׁפַּחַת אַדְמוֹן
הַמֶּלֶךְ שֶׁרָצָה לִהְיוֹת
הוסף לסל
קרא עוד
מחר זה עוד הרבה זמן"מחר זה עוד המון זמן", אומר יובל, שמאוכזב ומתוסכל מזה שיום ההולדת שלו טרם הגיע, על אף שהוא ואֶ מי, חברתו מהגן, בני אותו גיל. הוריו מנחמים אותו ומסבירים לו שיום הולדתו ייחגג למחרת, ביום שיהיה כולו שלו. תחילה יובל מתקשה לקבל את הרעיון הזה וטוען ש"מחר זה עוד המון זמן", אך בהדרגה הוא משתכנע ומקבל את המציאות, ואף מגלה הומור לגביה.
הסיפור כתוב בחרוזים ובמקצב פיוטי, שהופך אותו לקליט ונעים לקריאה/האזנה, והחיבור לתחושותיו של יובל מסייע לילדים להתמודד עם הפער שבין תפיסת הזמן הרגשית לבין המהירות בה הוא חולף.
פרופ' עירית קינן היא חוקרת, משוררת וסופרת. לימדה באוניברסיטאות ובמכללות בארץ ובעולם, ומלמדת כיום במכללת סמינר הקיבוצים. פרסמה עד כה עשרה ספרים, שניים מהם זכו בפרסים. ספריה לפעוטות, שזהו השלישי שבהם, נולדים מתוך חוויותיהם של נכדותיה ונכדיה, ומסייעים לִ ילדים להתמודד עם אירועים שמעוררים צער, פחד או תסכול.
הוסף לסל
קרא עוד
אריאל ואבא בשיעור שחייהלְאַט־לְאַט מִתְגַּלָּה הַהַפְתָּעָה,
"מִי זֶה שָׁם בַּדֶּלֶת?" אֲרִיאֵל שׁוֹאֶלֶת.
זֶה אַבָּא, כַּמּוּבָן! לָבוּשׁ בְּבֶגֶד יָם,
עִם מְצוֹפִים, מִשְׁקֶפֶת, וּשְׁנוֹרְקֶל גַּם...
״אריאל ואבא בשיעור שחייה״ הוא ספר שני מתוך סדרת ספרים לקטנטנות וקטנטנים, העוקבת אחר החוויות המשותפות של אריאל הילדה הסקרנית ואבא שלה שעובד מהבית.
בהרפתקה השנייה אריאל ואבא מגיעים לבריכה לשיעור שחייה ראשון, שבו אריאל נתקלת בפחד מסוג חדש, מגלה איך להתמודד איתו ומה עליה לעשות בעתיד כשהפחד יופיע שוב.
רועי טל, נשוי לליהי ואבא במשרה מלאה לאריאל ואיתמר. בסדרת הספרים הוא מביא את גרסת האבהות 2.0 , מעורבת, שוויונית ובעיקר נוכחת.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 5 קונים דירגו מוצר זה | ||