אִם יִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם אֵיךְ עֲבַרְתֶּם אֶת תְּקוּפַת הַקּוֹרוֹנָה, הַסְּגָרִים, הָרִחוּק הַחֶבְרָתִי, הַנִּתּוּק מִבֵּית הַסֵּפֶר וּמֵהַחֲבֵרִים, מָה תַּגִּידוּ? שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא הָיָה פִּיקְנִיק, נָכוֹן?
גַּם לִי לֹא. אָז כְּדֵי לְנַחֵם אֶת עַצְמִי וְאֶת מְקֹרָבַי כָּתַבְתִּי סֵפֶר לִילָדִים שֶׁבּוֹ הִפְלַגְתִּי עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן וּבָרַחְתִּי, בְּיַחַד עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, לִמְקוֹמוֹת דִּמְיוֹנִיִּים שֶׁבָּהֶם לֹא רַק שֶׁלֹּא הָיְתָה קוֹרוֹנָה אֶלָּא שֶׁהָיוּ בָּהֶם הִזְדַּמְּנוּיוֹת לַחֲוָיוֹת כַּבִּירוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת מְסַמְּרוֹת שֵׂעָר. וְכָכָה "נִצַּלְנוּ" מֵהַסְּגָרִים וּמֵהַקּוֹרוֹנָה וְחָזַרְנוּ לְבַסּוֹף לַחַיִּים הָרְגִילִים, הַשִּׁגְרָתִיִּים, שֶׁכֻּלָּנוּ מְצַפִּים לָהֶם בְּקֹצֶר רוּחַ.
אָז הַסִּפּוּר דִּמְיוֹנִי, אֲבָל מְשֻׁלָּבִים בּוֹ גִּבּוֹרִים שֶׁהֵם אֲנָשִׁים וִילָדִים אֲמִתִּיִּים וּתְכוּנוֹתֵיהֶם הָאֲמִתִּיּוֹת. וְכָל מִשְׁתַּתֵּף בָּעֲלִילָה קִבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁהִזְמִין מֵרֹאשׁ.
הַמְּחַבֶּרֶת, מַרְצָה לְאַנְגְלִית בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת בַּר-אִילָן שֶׁיָּצְאָה לָאַחֲרוֹנָה לְגִמְלָאוֹת, פִּרְסְמָה סִפְרֵי יְלָדִים לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּזְמַנּוֹ עֲבוּר יְלָדֶיהָ, וְחֶלְקָם אַף עֲלֵיהֶם. סֵפֶר זֶה נִכְתַּב לְמַעַן נְכָדֶיהָ וַעֲלֵיהֶם.
סְפָרֶיהָ הַקּוֹדְמִים שֶׁל הַמְּחַבֶּרֶת:
בְּנָהּ שֶׁל סִינְדֵּרֵלָה וּבִתָּהּ שֶׁל שִׁלְגִּיָּה: סִפּוּרֵי הֶמְשֵׁךְ לָאַגָּדוֹת
טִירַת הַקְּסָמִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת קוֹרֵן
דָּניִאלֵהָ
הָאַרְמוֹן שֶׁל מִשְׁפַּחַת אַדְמוֹן
הַמֶּלֶךְ שֶׁרָצָה לִהְיוֹת


ליבי מגדלת מפלצת”לִיבִּי פָּחֲדָה. הִיא לאֹ עָשְׂתָה מַשֶּׁהוּ כָּזֶה מֵאָז שֶׁזָכְּרָה אֶת עַצְמָהּ. אֲבָל בְּכָל פַּעַם
שֶׁרָצְתָה לְוַתֵּר וּלְהִכָּנַע לַפְּחָדִים, הִיא נִזְכְּרָה בַּדְּבָרִים שֶׁאָמְרָה לָהּ הַמְּטַפֶּלֶת, שֶׁמַּכִּירָה
מִפְלְצוֹת חֲרָדָה אֲחֵרוֹת. הִיא יְכוֹלָה לְהַחְלִיט עַל עַצְמָהּ!“
כולם חושבים שליבי, ילדה בת שבע וחצי (אפילו קצת יותר), לא אוהבת לעשות דברים חדשים או להיות עם אנשים שהיא לא מכירה ממש טוב. אפילו ליבי חושבת כך. אף אחד לא יודע שליבי מגדלת מפלצת. זו מפלצת מיוחדת ויוצאת דופן. גם ליבי לא יודעת שהיא מגדלת אותה עד שהיא פוגשת אישה, שמכירה לה את המפלצת.
הוסף לסל
קרא עוד
סבתא רצה בנעלי הקסמיםכְּשֶׁסָּבְתָא נָעֲלָה אֶת הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת קָרָה מַשֶּׁהוּ מוּזָר. הִיא הִתְחִילָה לִרְקֹד, לִקְפֹּץ וְלַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן. אִיתַי, שָׁנִי וְאַלּוֹן צָחֲקוּ וְאָמְרוּ לָהּ: ”סָבְתָא! אַתְּ מִשְׁתּוֹלֶלֶת כְּמוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה." סָבְתָא עָנְתָה מְאֻשֶּׁרֶת "הַבִּיטוּ בִּי! הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי כְּבָר לֹא כּוֹאֲבוֹת, הַנַּעֲלַיִם הָאֵלֶּה עוֹשׂוֹת קְסָמִים."
ספר משעשע ומלא הומור על סבתא שהחליטה להיפרד מכל זוגות הנעליים שהיו לה בארון, נעלה את נעלי הקסמים והתחילה לרוץ
הוסף לסל
קרא עוד
כיכר השוקלִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סוֹחֵר דָּגִים וּשְׁמוֹ יְהוּדָה.
בְּכָל יוֹם, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, הָיָה יְהוּדָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ הַסָּמוּךְ לַנָּמֵל,
מַפְלִיג בְּסִירָתוֹ הַקְּטַנָּה אֶל הַיָּם הַפָּתוּחַ וְדָג דָּגִים...
יהודה הדייג נהג למכור את סחורתו בדוכן הקטן שלו בכיכר השוק, ליד הסוחרים האחרים, חבריו הטובים.
יום אחד קיבל יהודה הצעה – הזדמנות פז שתשפר את רמת חייו ואת חיי משפחתו.
האם יקבל את ההצעה? כיצד ישתנו חייו בעקבותיה?
הסיפור כיכר השוק כתוב כמעשייה קלילה ומסקרנת ומשלב בתוכו מסרים של העצמה אישית, חברות ואחדות.
המחברת, רונית גיטלמן, בוגרת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, גרפולוגית מוסמכת וסופרת.
ספריה הקודמים:
תפוז מתוק ובשל (2014, ספרי צמרת)
המסע המופלא של בוני הדב (2016, ספרי צמרת)
בדרכה (2019, שולחן כתיבה, הוצאת מטר)
האריה שחיפש מחליף (2019, מנדלי מוכר ספרים ברשת)
סיפורו של בורג (2021, הוצאת ארגמן-מיטב)
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||