מה משותף לבית מהירח, מתיו השקט מהספר "האסופית", שלדון קופר מ"המפץ הגדול", גורילות כסופות גב והתמודדות עם פיטורים? כולם חלק מהספר המיוחד והשונה הזה שכתב יובל גלילי, ספר שהוא מסע במרחבי הנפש שלו בדרך למקום שאליו הוא תמיד חלם להגיע – לקבל את עצמו כמו שהוא.
יובל, בן 34, אובחן עם תסמונת אספרגר. הוא חי את חייו ביחסי אהבה־שנאה עם השונות שלו, שהעניקה לו מצד אחד את הייחודיות שלו, ומצד אחר גם משכה אליה סטיגמות והרבה מאוד כאב. עם המורכבות שבסיטואציה יובל המשיך קדימה בדרך לכל אחד מהיעדים שחלם עליהם: הוא סיים תואר ראשון בחינוך לגיל הרך והוציא תעודת מדריך כושר מוסמך. הוא מתגורר לבדו, מתפרנס בעצמו ומוכיח לכולנו שאין דבר העומד בפני הרצון.
הספר שלפניכם הוא עוד חלום שהתגשם ויצא לאור. היו גם אתם חלק מהמסע.


סנגוריה על רמון סבונד-מישל דה מונטןספר זה הוא התרגום הראשון לעברית של המסה הפילוסופית הגדולה של מישל דה מונטן, "סנגוריה על רמון סבונד". מישל דה מונטן, פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי, שנולד בשנת 1533, תופס מקום מיוחד בקרב סופרי הרנסאנס.
הוסף לסל
קרא עוד
מודעה בעיתון ושדים אפליםאל חייה של אילנה, מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון, נשואה לרופא ואם לשניים, מגיחה מודעה בעיתון הקוראת למתנדבים לתיעוד ניצולי השואה.
הוסף לסל
קרא עוד
לילדה שלא יכלה לשירהיי שם! חשוב לקרוא את הצד השני. תמיד.
כשהייתי קטנה, קטנה מאוד, הבנתי כמה דברים שבבית אני צריכה לעשות. אמא צריכה אותי כשהיא רוצה לצחוק ועוד יותר כשהיא צריכה לכעוס, על אבא שלי או על ההורים שלה. או עליי, כי לא רציתי לצחצח שיניים היום. מחר בגן כולם יראו שלא רציתי לצחצח שיניים היום בערב, אני צריכה לזכור לא לענות כששואלים אותי מה קרה בבית. זה הכי חשוב. מותר לי להגיד שהתנגשתי במשקוף.
אבא צריך אותי בשביל סיפוק, חשוב להיות ילדה טובה ובעיקר לשים ידיים על הפה, ששש!
אחותי הקטנה צריכה לאכול, להתקלח, לדבר איתי, אני חייבת להיות שם כשהיא בוכה אחרת מי יהיה? היא אוהבת כשהשוקו שלה חם אבל לא מדי, "שוקו-פושר'' היא אומרת, בלי להפריד את המילים באמת. זה צריך להיות מדויק, השוקו. אחרת לא תשתה. חשוב לזכור לכבות את הגז אחרי שמכינה לה. ילדה טובה מכבה את הגז וגם סוגרת את הידית כדי שלא תהיה שריפה.
אסור שהבית יעלה באש, כולנו נמות! את רוצה שזה יהיה בגללך?חשוב לזכור במיוחד, אבא לא אוהב כשיש רעש.
מוזיקה – חלש. לשחק – בדממה.
לשיר? לא שאלתי. אסור לשאול יותר מדי, זה מציק ואז יש צרחות שמכאיבות לי באוזניים עד היום.
במיוחד בסופי שבוע, זה כואב. במיוחד בקיץ.
היום, בגיל עשרים וחמש אני יודעת שלכל הילדות והילדים בעולם מגיע לשיר, חזק, שכל הגדולים יקשיבו לקולות הכי חכמים שיש, הכי כנים, הכי פשוטים.
אבל מגיע במיוחד לילדים ולילדות שגדלו שקופים ושקופות, מושתקות ומושתקים, לשיר בקול הכי חזק שאפשר.
היום, הסובבים אותי אוהבים את כּל ֹ קוֹלי, גם כשאני מזייפת וגם כשקולי נקי.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||