"...כוכבים נכבדים וירח נכבד!"
רואי עשה אוזנו כאפרכסת והקשיב לכוכב בקשב רב.
"מדוע נגזר עלינו להאיר בלילה בלבד?
מה הערך להאיר בשמים, על עולם שישן ועוצם את העיניים?
הן כל זיוונו ויופיינו מתבזבזים להם סתם בינינו לבין עצמנו.
הנה השמש - רק אחת ויחידה,
שגם איננה כוכב וגם לא כוכבת - במחילה מכבודה,
כל היום היא מככבת, מהבוקר עד הערב,
ואילו אנחנו, כוכבי מרום, מככבים רק בחלום!
הגיע הזמן, כוכבים וירח נכבד, שנתחלף עם השמש עכשיו ומיד!
נאיר אנחנו בממשלת היום, ואז גם החושך יזרח לו פתאום...
תאיר לה השמש בליל מיילל, ואנחנו ביום - נתהולל, נתהלל..."
הסיפור הכוכבים שרצו להאיר ביום מספר, דרך עיניו של רואי בן החמש, על מסעם של הכוכבים מממלכת הלילה אל ממלכת היום, מסע שבסופו מתפכחים הכוכבים לאמת ייעודם - וחוזרים ומאירים את הלילה כדי לגרש את החושך מהעולם. רואי מלווה אותם במסעם עד סופו - סוף שהוא התחלה חדשה.
אריאלה שיר, ילידת ישראל. עד כה הוציאה לאור שני ספרים לילדים (ולמבוגרים שזוכרים את עצמם כשהיו ילדים): "הברוש והכלנית" ו"הכוכבים שרצו להאיר ביום".


הכוכבים של עינב"נָעִים לְהַכִּיר, קוֹרְאִים לִי עֵינָב,
כֻּלָּם אוֹמְרִים לִי שֶׁאֲנִי כּוֹכָב.
אֲנִי יֶלֶד שׁוֹנֶה, אַחֵר וּמְיֻחָד,
לֹא דּוֹמֶה לְאַף אֶחָד......
אֲנִי גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִכָּל חֲבֵרַי,
גָּדוֹל וְחָזָק מִבְּנֵי גִּילִי וּמֵאַחַי.
אֲנִי מְדַבֵּר קְצָת אַחֶרֶת, נִרְאֶה קְצָת אַחֶרֶת
וּבִכְלָל – מִתְנַהֵג בְּשִׁנּוּי אַדֶּרֶת.
אֲנִי יֶלֶד עִם צְרָכִים מְיֻחָדִים, "אוֹטִיסְט";
כְּאִלּוּ כְּמוֹכֶם, אֲבָל עִם טְוִויסְט."
כך נפתח ספרה של רונית מידן, אימא של עינב, אשר אובחן בגיל שמונה על הרצף האוטיסטי. כחלק מהתמודדותו עם תחושת הבדידות שחווה, עינב יצר לעצמו חברים דמיוניים – דמויות שצייר, איתן הוא דיבר, צחק, כעס, דמיין. כמותו גם הדמויות מעט שונות, ייחודיות ובעלות מאפיינים ילדותיים. בעזרתן מציג הספר את מגוון ההתמודדויות והאתגרים, שעינב וילדים שכמותו חווים במהלך היומיום.
ספר הילדים הוא פרויקט ראשון במיזם המשפחתי אשר הוקם במטרה להעלות את המודעות לאוכלוסיית הילדים המיוחדים על הספקטרום האוטיסטי ובכלל, ולייצר היכרות נעימה עימם - ילדים "כוכבים" מקסימים, שונים וייחודיים, הנמצאים סביבנו וחיים בינינו.
הוסף לסל
קרא עוד
גבריאל זה לא מלאךגבריאל זה לא מלאך הוא סיפור על הולדת חזון ועל הגשמתו. על פיתוח וייצור טיל ים-ים מבצעי ראשון במערב "מאפס", שנלחם וגם ניצח במלחמת יוה"כ, ועל האנשים שמאחוריו.
סיפורים שלא סופרו, רוויי מתח ואפופי סוד. של מציאות העולה על כל דמיון.
• סירה מלאת חומר נפץ ממשיכה להפליג במהירות לעבר משחתת. האם יש סיכוי לאדם שעליה לקפוץ ולהינצל?
• כדור אש בגודל מטוס נראה טס במהירות וננעל על הספינה.
האם פיסות מתכת זעירות יסיטו טיל אימתני במשקל שנים-וחצי טון?
• מה עושים כשהשולט בתקציב רוצה לשבת על המטרה בזמן הירי?
הסיפור נכתב על פי מידע שנאסף מתוך תחקיר וראיונות עם עשרות אנשים, על פיתוח מערכת טיל ים-ים 'גבריאל' והספינות הנושאות אותו. על האנשים שהגו, יזמו, פיתחו, יצרו, לחמו, ללא תשתית טכנולוגית, עם נייר ועיפרון, לפני עידן המחשבים. אנשים שעל כתפיהם מונח הבסיס שעליו צמחה אומת 'הייטק'. אומה קטנה, צעירה, אך מובילה בנחישותה ובעוצמתה בעולם בתחום העשייה הביטחונית. חלקם נחשפים כאן לראשונה לאחר שנים.
מאירה גונט היא עיתונאית, בוגרת אוניברסיטת בר-אילן (ספרות ובלשנות), מוסמכת במתורגמנות. כתבת, עורכת ומתרגמת ב'מבת', ממונה על הפרסום בתע"א/חטיבת בדק מטוסים. ספרה 'לחשוב בשש רגליים' - על הקמת יחידת הכלבנים 'עוקץ' בצה"ל, זכה ב'פרס מולדובן' לספרות צבאית.
“הספר מעניין, מרגש, כתוב בגובה העיניים, ומקרין על ההתרחשויות בהווה. חשוב שנזכור את הערכים שהנחילו לנו אלה שעשו במלאכה. ראוי שהספר ימצא בכול בית של משפחת חיל הים והתעשיות הביטחוניות, ואצל כול מי שהמדינה יקרה לו.”
אלוף (במיל') דוד בן-בעש"ט, מפקד חיל הים לשעבר
הוסף לסל
קרא עוד
כשגיל כועס***אזל***על מי מאיתנו לא משתלטת מדי פעם תחושה של כעס?
כעס הוא רגש עז ולעתים בלתי נשלט,
ולרוב נשארים הילדים בכעסם
בשל הקושי שלהם להסביר את מקורו
ואת התחושות הנלוות אליו.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||