...האוויר שָרַק ונהם כשריאותיה של שלומית בת השתים-עשרה נשפו אותו. סכין כמו חתכה בין צלעותיה הימניות, אבל היא לא חדלה מלרוץ. כשחלפה ליד פנס רחוב העיפה מבט מהיר בשעונה. לא טוב. היא לא תספיק להגיע הביתה לפני עשר...
...מי ביקש ממך להיפרד מאשתך?" התיזה לאה בלחש זועם. "אמרתי לך כבר בהתחלה. אני אף פעם לא אקח אותך מאשתך ומהילדים שלך."
"אז מה תעשי?" הסרעפת של בועז חזרה למקומה, אבל תחושת בחילה החליפה אותה...
***
שלומית, לאה ובועז הם מגיבורי "משפחה רגילה". בכתיבה משובחת ובשפה רהוטה ואיכותית מתארת דבורי יעקבי את קורותיהם ואת קורות שאר בני המשפחה, על המשברים, השמחות והאהבות שהם חווים.
ד"ר דבורה (דבורי) יעקבי פרסמה בעבר שני ספרי לימוד בכימיה: ״בסביבת הכימיה״ ו"ועכשיו כימיה״, הנלמדים בבתי ספר רבים בארץ. משפחה רגילה הוא הרומן השני שהיא מפרסמת. קדם לו "מחברת מולדת".


אמא שלה הולכת לאיבוד"אמא שלה הולכת לאיבוד" הוא מסע של יחסים בין אם שחלתה באלצהיימר לבין בתה.
הסיפור עוקב אחר שתיהן במשך שנה שלמה של אירועים המתרחשים בזמן הווה ומלווים בזיכרונות משותפים מהעבר. הבת המתבוננת באמה, שמתרחקת ומידרדרת לעבר תהום הנשייה, מתמודדת עם האובדן גם באמצעות כתיבת קטעי שירה, שהם תמונת מצב פיוטית של תחושותיה נוכח מצבה של האם.
"אֲנִי שָׂמָה לָךְ חִתּוּל, וְאַתְּ שׁוֹתֶקֶת, וַאֲנִי שׁוֹתֶקֶת.
אֲנִי כּוֹרֶכֶת אוֹתוֹ סְבִיבֵךְ כְּמוֹ טַלִּית לְבָנָה
וְשׁוֹתֶקֶת.
אֲנִי מְהַדֶּקֶת אוֹתוֹ עַל מָתְנַיִךְ האִילְמִים,
וְאַחַר כָּךְ
יוֹצֵאת מֵחַדְרֵךְ
וְשׁוֹטֶפֶת דְּמָעוֹת."
בכתיבה אישית, מרגשת ומעמיקה מובילה הסופרת את המסע העצוב הזה, שסופו ידוע מראש.
אורנה טל היא אם לשתי בנות וסבתא לשישה נכדים, ונכד אחד שמתגורר בשמיים. מחנכת ומדריכה לכתיבה יצירתית בבית הספר היסודי "שיטים". מחברת הספרים: "מתקן ההורים"; "הבית של איתי"; "שיחות עם השכן שלי".
הוסף לסל
קרא עוד
סוף סוף מדבריםאביתר הלוי, יליד חדרה ובעל תואר שני בפיזיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, פעל בתעשיית ההיי־טק במשך ארבעה עשורים. נשוי, אב לארבעה ילדים וסב לשבעה נכדים, מתגורר בעיר מודיעין.
בשעות הפנאי רוכב על אופניו ברחבי הארץ, מתנדב ומסייע לקהילות המפונים מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' ותורם מזמנו להעשרה מדעית בבתי הספר בעירו. 'סוף סוף מדברים' הוא ספרו השני. ספרו הראשון 'פורקן יקום' ראה אור ב־2023.
הוסף לסל
קרא עוד
קום והביתה שוב... עוד מימי ילדותי הרחוקה ועד היום מהדהד באוזני שיר געגועים שהייתה שרה אמי: "קום ישראל קום אהיים, אין דיין שיינעם לאנד אין דיין", אותו תרגמתי בשינוי קל: "קום ישראל והביתה שוב, קום, ולארצך היפיפייה שוב". מלים אלו היו למעשה לקול הפנימי שניווט את דרכי בחיים בכל מאבקי וחוויותי, ובעיקר בתלאות אשר עברתי בתקופה הרת גורל זו לעמנו כולו, של מלחמת העולם השנייה, השואה והתקומה שלאחריה: לקום ולעשות מעשה, לקום - והביתה לשוב. לשוב אל אמי, אל מולדתי ואל שורשי משפחתי.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||