הספר דרך המל"כ הוא ראשון ויחיד מסוגו המרכז בתוכו מגוון רחב של שיטות לפיתוח המודעות העצמית. הפרקים מובאים כסדנאות ובנויים על פי עקרון הרצף – מהשלב האישי הכולל היכרות עצמית ומודעות אישית, דרך עבודה קבוצתית ועד פעילויות אוניברסאליות עמוקות.
התרבות שבה אנו חיים סוגדת לאינטלקט ורוב חיינו מוקדשים לרכישת ידע והקנייתו. השכל שלנו מפותח במכוון תוך הזנחת הצד הרגשי עד כדי התעלמות, מפני שלהביע רגשות זה "בזבוז זמן", זה "לא תכליתי". ובכן, רגשות מודחקים לאורך זמן יוצרים בעיות ועכבות המפריעות להתפתחותנו ולהצלחתנו.
דרך המל"כ מציעה לנו אלטרנטיבה לחשיבה ולהתבוננות על חיינו האישיים והמקצועיים מזווית אחרת. תכליתה לצאת מעולם התוכן ולהכנס חעולם המשמעות תוך פיתוח מודעות לחיים כוּליים (הוליסטיים). למידה לקראת מודעות יוצאת מנקודת הנחה שכל אדם מהוא תיבת אוצרות המלאה עד גדותיה ברעיונות, חוויות, דעות, מחשבות, שאיפות, רצונות, מאוויים, כישרונות, יצירתיות, רגשות ותובנות. המסע בדרך המל"כ הוא מסע של למידה והתפתחות אל מעמקי הידע והמודעות.
לספר מצורפים קלפים. העבודה עם הקלפים נועדו לעזור לנו להרחיב את אוצר המילים הרגשי שלנו ולתת לרגש מקום של כבוד בחיינו. העבודה על הקלפים תעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר, מהם "הכפתורים" המניעים אותנו, מה בולם את התקדמותנו ומה מקדם אותנו.
עדינה חיים, מורה ומחנכת בתיכון, מנחה סדנאות להתפתחות אישית ולפיתוח צוותים, בעלת תואר שני בחינוך, מטפלת במח אחד, קינסיולוגיה חינוכית ויישומית, דמיון מודרך ופסיכותרפיה הוליסטית.
.jpg)
.jpg)
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים"נוסטלגיה היא זגוגית מכוסה ערפילי געגוע, כלואה באמבטיית קרח של כאן ועכשיו.
זה היה חמישי בערב חורפי. הבית כולו היה אפוף ריח של חמין, כזה עם קישקע וביצים חומות שעומדות על אש קטנה ואסבסט כדי שאחרי יממה על האש אפשר יהיה לאכול את העצמות. מחוג השעון שלפני 'מבט' בשמונה בערב טרם השלים את סיבובו..."
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים הוא לקט סיפורים קצרים, הכתובים מזווית ראייתו של ילד בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. סיפורים המקפלים בתוכם מציאות שעיצבה את המבוגרים שאנחנו היום.
במבט אוהב מפיח המחבר חיים בדמויות השקופות, בעלות הידיים המיובלות עם שחור מתחת לציפורניים, מתחנה מרכזית בתל אביב, מחולון ובעיקר מהילדות, הנעורים והחיים של כולנו. הוא מעניק להן שם ופנים, ומביא בשפתן אמת חזקה, נוקבת, ביקורתית, שנונה והומוריסטית – עליהן, עלינו ועל החברה שבה אנו חיים. תקראו עליהם – תבינו אותנו.
זהו ספר הביכורים של גיל עדני, דור 24 בארץ, בנם של משה (מוסא) ומרים ז"ל, שלהם מוקדש הספר, אבא של נבו ושחר, שיבדלו לחיים ארוכים וטובים. גיל בעל שני תארי MA, עוסק בניהול, וכותב כי... הוא לא יכול אחרת.
הוסף לסל
קרא עוד
תמיד רציתי בת"אימא, אני רוצה להסתפר", היא אומרת לי. על מה היא מדברת, לא הצלחתי להבין. מאיפה זה הגיע פתאום? לספר את שיערה הבלונדיני, הארוך והגולש, שמספריים לא נגעו בו מאז שנולדה. הרי היא מעולם לא רצתה להסתפר.
ככה זה התחיל, פתאום, סתם כך, באמצע החיים שלי. שלי, אבל לא שלה, כי אלו לא היו החיים שלה, היא רצתה, ללכת עם האמת ואני נסחפתי בזרם החזק, צמודה חזק־חזק להחלטות, שגוררות אותי לשינוי. התנפץ לי החלום, מרעיד את עולמי, ולירון הופך/ת לנגד עיני לנער יפה תואר. והנער הזה מלמד אותי המון, יותר ממה שיכולתי לדמיין. על נחישות, על תקווה, על קווים שאסור סתם כך ליישר רק כדי שיתאימו למה שמקובל ולמה שאומרים, ועל כך שבחירה היא זכות באותה מידה שהיא גם חובה.
עופרית מצס בת 47 , משמשת סייעת רפואית ומאפרת מקצועית. היא אם לליעד וללירון, בן שנולד בגוף של בת, שבגיל שש־עשרה הגיע והפך את עולמה, טלטל אותו מצד לצד, עד שהגיעו לצד האחר, האמיתי יותר, הבטוח יותר, המוגשם. את התהליך עברה עופרית באומץ ובאהבה של אימא, יד ביד עם לירון, על כל הטלטלות והדמעות שבדרך. הם משפחה מקבלת, שלמדה רבות ובאה לשתף. סיפורה של המשפחה מתועד בסדרה דוקומנטרית על ידי מדליה הפקות עבור YES דוקו.
הוסף לסל
קרא עוד
בזמן שנותרבזמן שנותר מציג לקהל הקוראים חלק מובחר ממכלול השירים והיצירות של ד"ר עיינה פרידמן, ילידת הארץ, אומנית רב תחומית (פיסול, צילום, מיצב ומיצג) ואוצרת תערוכות אומנות המתמקדות בעיקר בנושאים חברתיים. עד כה פרסמה שנים-עשר ספרי ילדים, העוסקים אף הם בנושאים חברתיים, וארבעה רומנים: שיק פריז; דווקא אשכנזייה נחמדה; ביתי אינו מבצרי; יחסית לגילה, שיצאו בהוצאת אוריון.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 3 קונים דירגו מוצר זה | ||