זריזותו המופלאה של בּומְּסִי כבר אינה קיימת בין בני האדם, לעומת זאת היא נפוצה מאוד בטבע המקיף אותנו. דוגמאות? בבקשה: היתוש מנופף בכנפיו אלף פעמים בשנייה!
שמעתם נכון, אלף פעמים בשנייה! שפירית עפה במהירות של מכונית, עגל הגנו באפריקה בּומְּס... בּומְּס... בּומְּס... מקפץ ומדלג לצד אימו שעות מעטות אחרי שהגיח לאוויר העולם. איש אינו מופתע ואינו שואל למה. כזה הוא גם בומסי שלנו − זריז במידה שלא תיאמן.אז מה אם המדענים לא מצליחים להסביר את מהירות התנועה של בומסי? בשביל זה קיימים מאות הסיפורים שאני מספר עליו זה עשרות שנים. מסיפור לסיפור מתקבלת זריזותו כמובנת מאליה. מתגלה בהם בומסי "החבר לחיים" של ילדיי ונכדיי, ילד נועז הנאבק על מה שנראה לו נכון וחשוב. ילד מרתק ומפתיע שכיף לי לספר עליו.
שלושה בכריכה אחת
ספר ראשון - התינוק הכי מהיר בעולם.
ספר שני - מעשה בְּצִרְעָה.
ספר שלישי - ראש בראש מול גבריאל המלך.
על הסופר אברהם בר־אב (בן־טאטה)
למד אומנות התיאטרון וספרות אנגלית באוניברסיטת תל־אביב.
ספר הילדים שלו סבא מציל את הגבעה מומלץ משרד החינוך לכיתות ד'-ו'.
קובץ סיפוריו הקצרים פושקין מרוקאי זכה בפרס איגוד הסופרים.
כמו כן, הוציא לאור רומן רחב־יריעה שתורגם והיה לרב־מכר באמזון.
כתב וביים מחזות לבני הנעורים.
בקרוב ספר נוסף בסדרה: בומסי הלוחש לכלבים
ספרי בומסי מותאמים לראשית הקריאה


קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד
אני יודע לבקשהַגַּנֶּנֶת הִגִּיעָה וְשָׁאֲלָה: "לָמָה אַתָּה לְבַד?"
אָז סִפַּרְתִּי לָהּ אֶת כָּל מַה שֶׁקָּרָה:
וְאַתֶּם יוֹדְעִים מַה הִיא אָמְרָה?
שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת לֹא נָעִים, כָּל מַה שֶׁהִתְרַחֵשׁ,
וְאוּלַי בִּמְקוֹם לְנַסּוֹת לָקַחַת, הָיָה כְּדָאי לִי לְבַקֵּשׁ.
הוסף לסל
קרא עוד
פיית משמעת עצמיתסיפור עלילה מחורז, המציג בחיוך מרומז את יחסינו האישיים המורכבים עם פיות המשמעת בכלל, ועם פיית משמעת עצמית בפרט, החל בתקופת הילדות. בדרכה הייחודית, פיית משמעת עצמית תורמת לאיזון המדויק בין הרצונות והצרכים הראשוניים הטבעיים שלנו לבין מכלול הערכים והגבולות הנדרשים, בניהול חיינו, תוך חיזוק בטחוננו העצמי. האירועים המוצגים בעלילה כוללים אינטראקציות ומפגשים יומיומיים בחייהם של הילדים, הן עם חבריהם בסביבתם הטבעית הן עם המבוגרים, ובכלל זה עם הוריהם ושכניהם. כאשר מתעורר הצורך, מגיעה פיית משמעת עצמית מייד לכל אירוע במהלך התרחשותו, לרוב על מנת לתמוך ולחזק, אך לעיתים גם לבקר ולדרוש מכולנו לשפר את התנהגותנו כלפי עצמנו וכלפי הזולת.
זהו ספרו של היוצר אשר וינשטיין, הרביעי בסדרת ספריו החדשה "בין חיוך לחינוך".
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||