"אני אוהבת אותך אהבת נפש," אומרת סבתא לנכדתה אביגיל.
"אהבת נפש זה יותר מאהבה רגילה?" שואלת אביגיל.
כדי לענות על השאלה הזאת סבתא מקריאה לאביגיל מרשימותיה שבפנקסה הסודי.
"הסיפור נכתב עבור אביגיל, נכדתי," אומרת המחברת, "שאיני יכולה לפגוש לעיתים קרובות כי היא גרה בבריטניה, ומה שהניע אותי לכתיבתו הוא הגעגועים אליה והרצון להיות יותר בקרבתה. אני מקווה שקוראים נוספים, קטנים וגדולים, ייהנו מקריאתו."
זהו ספרה הראשון לילדים של ד"ר תמר נתנאל, חוקרת בתחום הביולוגיה ובעלת תואר שני בלימודי קולנוע. כעבודת גמר כתבה, ביימה והפיקה סרט קצר בשם "סימנים".
במהלך לימודי הקולנוע הכירה תמר את המאיירת והאנימטורית ורד אליעזרי גנשרוא. ורד ציירה את הסטורי-בורד לסרט הגמר של תמר. היה זה שיתוף הפעולה הראשון ביניהן. באמצעות המכחול מביעה ורד בכישרון ובהומור את התפעמותה מיופיו של הטקסט הכתוב.






 הנשיקה שלא נמחקה"אִם תִּתֵּן לִי נְשִׁיקָה, אֲנַקֶּה וְאֶמְחַק אוֹתָהּ!"
מה קורה כשאבא רוצה לתת נשיקה לבתו הקטנה,
אבל היא כבר מרגישה גדולה?
איך ינהג אבא? מה יאמר ומה יעשה?
מי מאתנו לא חווה את השלב הזה?!
זהו סיפור על רגעי החיבה הקטנים שלנו כהורים
לילדים שלנו, שרוצים להרגיש גדולים.
                                הוסף לסל
                                קרא עוד
                                הנשיקה שלא נמחקה"אִם תִּתֵּן לִי נְשִׁיקָה, אֲנַקֶּה וְאֶמְחַק אוֹתָהּ!"
מה קורה כשאבא רוצה לתת נשיקה לבתו הקטנה,
אבל היא כבר מרגישה גדולה?
איך ינהג אבא? מה יאמר ומה יעשה?
מי מאתנו לא חווה את השלב הזה?!
זהו סיפור על רגעי החיבה הקטנים שלנו כהורים
לילדים שלנו, שרוצים להרגיש גדולים.
                                הוסף לסל
                                קרא עוד.jpg) ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית. 
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה. 
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן!  אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
                                הוסף לסל
                                קרא עוד
                                ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית. 
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה. 
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן!  אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
                                הוסף לסל
                                קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה | 
| דירוג קונים משוקלל | 9 קונים דירגו מוצר זה | ||
