גן הכלבים / עידית אורדן

כּֽלָבִים רַבִּים נִשְׁאָרִים לְבַד בְּבָתֵּיהֶם שָעׁוֹת רַבּוֹת,
בִּזְמַן שֶׁמִּשְׁפּֽחוֹתֵיהֶם יוֹצְאוֹת לְעִסּוּקֵיהֶן.
בַּסֵּפֶר הַזֶהּ, נֹעָה חוֹשֶׁבֶת עַל כַּלְבָּתָהּ, הִיא בּֽוַדַּאי מַרְגִּישָהׁ בּוֹדְדָה.
נֹעָה מַעֲלֶה רַעֲיוֹן, כֵּיצַד לְהַנְעִים לָהּ אֶת הַזְּמַן בּֽהֵעָדְרוּתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה.
הִיא מְשַׁתֶּפֶת בָּרַעֲיוֹן מִשְׁפְּחוֹת כְּלָבִים נוֹסָפוֹת.