הכבשה שיה מופיעה

שם המחבר: מוטי שריד
שם ההוצאה: אוריון הוצאה לאור
שם המאייר: דיאנה שמעון

באופן טבעי כל אחד רוצה להשתייך לקבוצה שלו. זה מקנה ביטחון ותחושת הגנה. במיוחד במסגרת המשפחה המורחבת, העדר, השבט או המגזר. אבל רבים רוצים גם להתבלט, להיות מיוחדים, לממש את כישרונותיהם הייחודיים ושאיפותיהם. כך גם הכבשה שיה, וסבא שלה מעודד אותה לכך!

ספר מודפס ספר אלקטרוני

מחיר: ~~58 ₪~~
מחיר באתר: 49 ₪

דרגו את הספר:

הגדלה

ספרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם. "תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?" "לא, מה כתבה?" "תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?" בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית. "תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה. "אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח. "אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..." "גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'... "תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין... "לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה." יקיריי, אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה... תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים... ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון. קדמו לו: מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון הוסף לסל קרא עוד
מחכה לעודישושה, כלבה קטנה בעלת "עיניים מדברות", מספרת על הקשר המיוחד בינה ובין עודי, הצעיר שהציל אותה מידיהם של קבוצת ילדים. ההסתגלות ההדדית זה לזה, הסבלנות הרבה של עודי למעלליה של שושה וגם קנאה... כן, קנאת נשים – כל אלה ואירועים נוספים, שמחים ועצובים, הופכים את דמותה של שושה לאנושית כל כך, גם אם אינה מתכחשת להיותה כלבה. הוסף לסל קרא עוד
מעצב לתקווה"כִּי הֲיִיתֶם בֻּבּוֹת בְּתֵאַטְרוֹן הָאַבְּסוּרְד בּוֹ כָּתַב אֱלוֹהִים אֶת הַתַּסְרִיט, וְרַק אֱלוֹהִים, כֵּן, רַק אֱלוֹהִים, יָכוֹל לְבַיֵּם אֶת הַלִּהוּק הַמַּרְגִּיז. וַאֲנִי רַק יַלְדָּה קְטַנָּה, שַׁבְרִירִית וְחַסְרַת הֲגָנָה. מִתְּהוֹם לְתִקְוָה הִתְנַדְנַדְתִּי, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא הָאֶחָד רוֹאֶה וְשׁוֹמֵר. עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, שֶׁאֶת הַנֶּתֶק הַזֶּה הוּא מְבַקֵּשׁ. זֶה מֵעַל כּוֹחוֹתַי, נִשְׂגָּב מִבִּינָתִי, וְלֹא אַלָּחֵם בָּזֶה יוֹתֵר. 26.12.15 " נכתב בעקבות כתבה של יאיר כספי על פרשת השבוע "ויגש" )עיתון "הארץ" 22.12.2015 ( עדנה "בת-יוסף", מדענית, חוקרת מוח, ד"ר בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, בירושלים. ילידת אוגוסט 55 בירושלים. בת יחידה להורים יוצאי לוב שגידלו ארבעה בנים. בספר שירים ראשון זה, מעצב לתקווה, מתוארת ילדות בצל קשיי משפחה שחוותה פגיעה של מטאוריט, שירט את ראש המשפחה, שמחלת עיניים ו-Malpractice, גרמו לאובדן כושר עבודתו, מה שדרדר אותו ואת המשפחה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בהיותו מפרנס יחיד. נסיונות ההתגברות והתנהלותה כמשפחה נורמטיבית, בו בזמן שמתחת לפני השטח געשו זרמים רעילים והאשמות מיסטיות. מלווה בציורים ואיורים שצוירו ע"י המחברת בהשראת השירים או ההפך... הוסף לסל קרא עוד

חוות דעת גולשים
שם משתמש	תאריך	דירוג	הערה
דירוג קונים משוקלל			0 קונים דירגו מוצר זה


לשיחה ישירה עם צוות ההוצאה
לפניה ישירה במייל - לחצו על הקישור
© 2010 אוריון הוצאת ספרים. כל הזכויות שמורות.