סיפור ילדים קלאסי ומרגש בסגנון ספרי הילדים הטובים שגדלנו עליהם.
עמליה וישי הם ילדים למשפחה, המחנכת את ילדיה לערכים.
תקציב המשפחה המוגבל אינו מונע מהילדים את אושרם, שכן הם מכינים את הצעצועים שלהם במו ידיהם.
ביתם מצוי בשכנות לחנות צעצועים, הנראית לילדים כגן עדן עתיר בצעצועים נחשקים. בעל החנות מאפשר להם לשחק בחנותו. יום אחד נרכשת הבובה האהובה על עמליה בידי ילדה אחרת, ולבה נחמץ.
מתוך הסיפור:
עֲמַלְיָה נֶעֶצְבָה מְאֹד. הִיא לָקְחָה בְּיָדֶיהָ אֶת הַבֻּבָּה, חִבְּקָה אוֹתָהּ וְאָמְרָה: "אֲנִי רָאִיתִי אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה! וְגַם חִבַּקְתִּי אוֹתָהּ בַּחֲנוּת!
וְקוֹרְאִים לָהּ דּוֹרִית". הִתְרַעֲמָה עִדִּית וְקָרְאָה: "מַה פִּתְאֹם! זֹאת בֻּבָּה חֲדָשָׁה, לֹא מְשֻׁמֶּשֶׁת, הִיא לֹא הָיְתָה שֶׁל אַף אֶחָד, וְעַכְשָׁיו הִיא רַק שֶׁלִּי!" "אֲנִי רָאִיתִי אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה!" קָרְאָה שׁוּב עֲמַלְיָה.
סיפור מקסים, המציג זוויות ראייה שונות ומעוררות מחשבה.
ד"ר עיינה פרידמן, אמנית רב־תחומית ואוצרת תערוכות אמנות.
זהו ספר הילדים ה־12 שלה, והחמישי בהוצאת אוריון.


אישה פשוטהדוברת השיר באישה פשוטה רושמת מילותיה בעיפרון דק שמאפשר לה מחיקות אין־ספור המורות על חוסר יכולתן של המילים לכלול את כל מה שהיא מוכנה לומר.
חייה עומדים עוד לפניה, אהבתה גדולה ואקט כתיבתה החפוז עדיין במיטבו. אין ספק שהדוברת בודדה ושמילותיה בודות מציאות ללילה שממנו היא מבקשת להסתייג.
הדוברת מעידה על עצמה:
אֲנִי אִשָּׁה פְּשׁוּטָה חֲרִישִׁית
אוֹסֶפֶת מִלּוֹתַי בִּכְמִיהָה כָּזֹאת
מִתְנַגֶּנֶת בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹנִי
גּוֹעֶשֶׁת כְּמוֹ נוֹלֶדֶת מִן הַיָּם
בִּתְשׁוּקָה גְּרַנְדִּיוֹזִית
קוֹלַעַת חֲרוּזַי בְּשִׁיר רוֹדֵף שִׁיר
מַאֲדִים בֵּין חֲרִיצֵי הלילה. )בית שני מתוך השיר "פיוט", עמוד 18 (.
אדית קובנסקי הוציאה לאור 34 ספרי שירה בעברית, בספרדית וברומנית במהדורות דו־לשוניות: עברית־אנגלית, עברית־צרפתית ובמהדורה תלת־לשונית: עברית־ערבית־ אנגלית. שיריה הרבים פורסמו בארץ, בארצות הברית וברומניה.
הוסף לסל
קרא עוד
הג'ירף שאהב לנצחהַגִּ׳ירָף שֶׁאָהַב לְנַצֵּחַ.
סִפּוּר קָסוּם עַל חֲבֵרוּת, קַבָּלַת הַשּׁוֹנֶה וַחֲשִׁיבוּת הַהִשְׁתַּתְּפוּת בְּמִשְׂחָק.
“כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרַי שׁוֹנֶה וּמְיֻחָד!
זֶה כֵּיף לְנַצֵּחַ, אֲבָל פָּחוֹת כֵּיף לְשַׂחֵק לְבַד...
אֲנִי רוֹצֶה מֵהַמִּשְׂחָק וְהַחֲבֵרִים לֵהָנוֹת.
הַהִשְׁתַּתְּפוּת חֲשׁוּבָה לִי יוֹתֵר מֵהַנִּצָּחוֹן!
אִם אֲנַצֵּחַ — נֶהֱדָר! וְאִם אַפְסִיד, אָז אַפְסִיד בְּכָבוֹד!
אֶמְחָא כַּפַּיִם לְמִי שֶׁנִּצֵּחַ וְלֹא עַל כָּל שְׁטוּת אֶתְוַכֵּחַ.“
הוסף לסל
קרא עוד
ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||