.jpg)
.jpg)
הוא לא כבד, הוא אחיסיפורו הנוגע ומעורר ההשראה של שוקי על אחיו מוטי, הלוקה בפיגור שכלי, שניהם בשנות השישים לחייהם, הוא סיפור של אהבה וחמלה, של נתינה ללא תנאים ושל תקווה. מגיל צעיר מאוד ובעל כורחו, נאלץ שוקי להיות שותף לנטל הכבד של הטיפול באחיו, לוותר על משחקי ילדות והרפתקאות נעורים, ולשאת את הבושה והמבוכה שמוטי גרם לו בביתם ומחוצה לו. עתה, כששניהם מבוגרים, נפנה שוקי להביט בקשר המיוחד שבנה עם אחיו במהלך השנים, קשר חם שהנחיל לילדיו ולנכדיו.
ד"ר שוקי לשם, רופא במקצועו, שזהו ספרו הראשון, מתאר ברגישות, בכאב ובהומור פרקי חיים בצל ההתמודדות היום-יומית עם הקשיים והאתגרים הכרוכים בטיפול בבן משפחה בעל צרכים מיוחדים. אלו שזורים כפלשבקים בתיאור נסיעתם השנתית לחו"ל – הפעם לברלין – שאותה מתאר המחבר כ"הרפתקה" מאתגרת ומתסכלת במיוחד העמידה את רגשותיו ואת סבלנותו במבחן המוכר לו היטב.
עם זאת, מתוך התסכול והצער ששוקי חווה במהלך הימים שבהם הוא מנסה נואשות לעורר את סקרנותו של מוטי למראות ולאתרים של העיר, מבצבצים רגעים נוגעים ללב של קרבה, צחוק, נוסטלגיה וסיפוק. סיפורם של שוקי ושל מוטי, "איש הגשם" שלו, הוא דוגמה לכוחות נפש בלתי נדלים, לאופטימיות ולאמונה בכוחה של אהבה ובעשיית טוב.
שוקי לשם מתגורר בטבעון, נשוי, אב לארבעה, סב לנכדים ונכדות ואח של מוטי.
הוסף לסל
קרא עוד
ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד
אנשי הארץ המיוערתבקהילה מבודדת, בלב יערות, שני גברים ושלוש נשים חיים ונעים זה לצד זה ומסילות חייהם מצטלבות זו עם זו.
שניים מהם בני המעמד הגבוה – בעלת אחוזה קפריזית, שאדמות וגורלות נתונים בידיה, ורופא הכפר הרואה עצמו כמדען וכפילוסוף שהחמיץ את חייו. כנגדם, שתי דמויות כפריות אותנטיות החיות ביער כבסביבתן הטבעית – איכר זעיר, הדומה לעיתים ליצור טבע של היער, מתפרנס מעבודות מזדמנות ומהפקת סיידר, ובצידו פועלת צעירה כפרית המאוהבת בו ונאמנה לו עד כלות. בין שני מעמדות אלו ניצבת גרֵייס מֶלבְּרי, אישה צעירה שלידתה וילדותה בכפר וביער, אך חונכה בפנימיות מרוחקות לקראת חיי גבירה, שאליהם מייעד אותה אביה.
אל מול בני אנוש אלה, ניצב כוח טבע עצום ורב כוח – מקיף ואופף אותם מכל עבר – היער, המתואר ביד הארדי המשורר, על כל שפעת עציו וסבכיו, חילופי עונותיו, בעלי החיים שבו, סערותיו וגשמיו. היער מתנהל כסדרו על פי חוקי הטבע, אינו מכיר בבני אנוש, אין בו חמלה ואין בו רשעות, אך נראה שכל מהלך של גיבורי הספר נקבע ומוכתב על ידי אותו כוח טבע אדיש. הוא המפגיש ביניהם והוא המזמן על דרכם תקריות חורצות גורל.
את העלילה מלווה, כמו המקהלה בטרגדיה יוונית, חבורת שכירי יום כפריים שפרנסתם על היער. דרך שיחתם התמימה והלא מלומדת שומע הקורא תובנות על המתרחש וניבויים לעתיד.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||