אריה מוסקוביץ ("אריק"), אדם שלא רכש השכלה, נעשה בעל הון כבר בגיל צעיר, ואף זכה שאהובה, הנאווה בבנות, תהיה אשתו.כשאריק מציב לעצמו מטרה, אין לו מעצורים בדרך להשגתה, אך יחד עם זאת הוא מגלה נדיבות לב ונכונות לעזור לזולת ללא היסוס. אריק חולם שבנו ימשיך את דרכו, ונוחל אכזבה רבה כשהבן מסרב בכל תוקף להיכנס לעסקיו של אביו, ומעדיף להיות מדריך ספורט במועדון נוער.
סימנטוב הוא נהג משאית שנאלץ לנטוש את ספסל הלימודים בגיל צעיר, ובמרוצת הזמן למד להעריץ מוזיקה קלאסית. סימנטוב חושש מ"עין הרע", וכתוצאה מכך החמיץ הזדמנות נדירה להיכלל בספר השיאים של גינס.
לכאורה, שני צירים אלה הם קווים מקבילים שאינם נפגשים לעולם, אך למעשה, בעלילה שלפנינו הם חןתכים זה את זה כמה פעמים, ובאופן משמעותי ביותר בסופו של הסיפור, כאשר דמויות שנעלמו בתחילה חוזרות ונפגשות בעקבות צירוף מקרים מופלא ביותר.
הספר כתוב בהומור, בסגנון סטירי ובדמיון רב.


תעתועי אהבההספר תעתועי אהבה מכיל סיפורים קצרים, המובאים מנקודת מבטן של נשים שונות בגילים שונים, כל אישה ועולמה הפנימי. האהבה היא רגש מורכב מאוד, שנוטה לפעמים להשתלט על נפשנו ולתעתע בנו. תעתועים אלה מלווים במסגרת הנרטיב בפחדים ובחרדות, בקנאה, בהתמודדות עם המוות ועם האובדן ובתחושת הבדידות. לצידם של יסודות מלנכוליים אלה ואחרים יש בנרטיב גם מפגש עם המתוק והעסיסי שבאהבה, עם התנסויות נועזות ועם חוויות מרתקות ממרחבי הרומנטיקה והארוטיקה.
הוסף לסל
קרא עוד
קום והביתה שוב... עוד מימי ילדותי הרחוקה ועד היום מהדהד באוזני שיר געגועים שהייתה שרה אמי: "קום ישראל קום אהיים, אין דיין שיינעם לאנד אין דיין", אותו תרגמתי בשינוי קל: "קום ישראל והביתה שוב, קום, ולארצך היפיפייה שוב". מלים אלו היו למעשה לקול הפנימי שניווט את דרכי בחיים בכל מאבקי וחוויותי, ובעיקר בתלאות אשר עברתי בתקופה הרת גורל זו לעמנו כולו, של מלחמת העולם השנייה, השואה והתקומה שלאחריה: לקום ולעשות מעשה, לקום - והביתה לשוב. לשוב אל אמי, אל מולדתי ואל שורשי משפחתי.
הוסף לסל
קרא עוד
קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||