

משפחה של גיבוריםמשפחה של גיבורים הוא סיפור העוסק בהתמודדותו של ילד שאביו נפל במלחמת "חרבות ברזל", והוא מתאים במיוחד לילדים ולילדות שאיבדו בעצמם קרובי משפחה, ולחבריהם אשר יחוו דרך הסיפור מקצת מהתהליך הכואב והמורכב שעוברות משפחות שאיבדו את יקיריהן. זאת באווירה סיפורית, בחריזה, בליווי חוויות משפחתיות,
כלב אהוב ורגיש ומשפחה גיבורה.
אילנה יוגב היא אשת חינוך ותרבות, אשר עם פרישתה מעיסוקיה הציבוריים רבי השנים, מקדישה את זמנה לפיתוח מרכז המבקרים "שמן יוגב" במשק המשפחתי במושב כפר אחים, תוך התמקדות בנושאים של מורשת, מעורבות חברתית ותרומה לקהילה.
זה ספרה הראשון.
"הספר עושה שירות חשוב לילדים ולילדות המתמודדים עם השכול, מסייע ומחזק אותם בדרך כל כך רגישה ומחוברת למצב"
(ד"ר בילהה פריינטה, פסיכולוגית חינוכית בכירה,
מומחית לליווי הורים וילדים במצבי אתגר, לחץ ומשבר).
הוסף לסל
קרא עוד
המסיבה של אןבעוד כשבוע אן תחגוג את יום ההולדת החמישי שלה. היא מתרגשת ומצפה ליום המיוחד, ומזמינה את כל החברים למסיבה, מלבד מיכל הילדה שתמיד יושבת לבדה בגן. כשחברה טובה נחלצת לעזרתה של מיכל, אן וכל ילדי הגן נחשפים לכישרונה ולתכונותיה של מיכל.
אך האם אן תשנה את דעתה ותזמין גם את מיכל למסיבת יום ההולדת?
המסיבה של אן הוא סיפור על חברות, שיתוף פעולה, אמפתיה, וקבלת השונה, אך מעל לכל אלה, זהו סיפור על מתן הזדמנות. הזדמנות אמיתית. כזו שכל אחד מאיתנו צריך לפעמים.
לימאי דיין–כהן אשת חינוך בעלת BE.d בחינוך, נשואה למתן ואמא לשתי בנות. בילדותי הייתי ילדה שקטה, נהגתי לשבת בצד, ולא היה בי אומץ להביע את עצמי ואת תחושותיי. ובמשך תקופה ארוכה הייתי מוחרמת בקרב תלמידי כיתתי. האירוע המכונן היה מסיבת יום הולדת כיתתית שלא הוזמנתי אליה. למעשה, הייתי הילדה היחידה בכיתה שלא הוזמנה למסיבה. גם לאחר 24שנים אני עדיין זוכרת את העצב הגדול שהתלווה לדחייה, והוא הפך לחלק מפסיפס חיי ונפשי. המסיבה של אן" נכתב מכאב ליבי, כדי לתווך ולעורר שיח רגשי/חברתי כבר בגיל הצעיר, לפתח אינטליגנציה רגשית וקבלת האחר, כדי שלכולנו יהיה נעים ובטוח יותר בחברה שלנו.
הוסף לסל
קרא עוד
קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 8 קונים דירגו מוצר זה | ||