.jpg)
.jpg)
אבא היה מכחיש שואהבספרו הרביעי, ״אבא היה מכחיש שואה״, בוחן הסופר והעיתונאי יורי ינובר את מערכת היחסים שלו עם אביו שעבר את שואת אירופה בגטו ובמחנות הריכוז בפולין, ובעקבותיה את מערכת היחסים שלו עם העם היהודי כולו ועם אלוהים.
ינובר דן ביחסינו עם אלוהים, ואיפה היה בשואה, ומהם היהדות והעם היהודי (אנחנו משפחה), ואיך נוקמים על טרגדיה ברמה קוסמית, ועל מה שהוא מכנה ״הפורנוגרפיה של הנצחת השואה״, וגם על ״אשליית השואה״ – קריאת תיגר על מהות התפיסה שלנו של סבלותינו, וההבטחה שיום יבוא ונבין מה באמת התרחש שם, בין 1939 ו-1945.
"אבא שלי, שהיה ניצול אושוויץ, היה מכחיש שואה כי בשבילו היא הייתה מגרש משחקים מטורף, וסבא, שהיה חסיד גור, קפץ אל האש בשמחה ולא הבין מה זה בכלל השואה שכולם מדברים עליה״.
יורי ינובר, יליד תל אביב, עבר לגור במנהטן אחרי השירות הצבאי וחי שם עם אשתו ילידת קליפורניה במשך כ-40 שנה. ב-2011 חזר ארצה עם אשתו ובתו.
הוסף לסל
קרא עוד
המקום הכי רועשחלק מהקסם בסיפורים קצרים הוא ההזדמנות ליצור עולמות קטנים.
היופי הוא שהסיפור הקצר עומד בפני עצמו, וכך גם הדמויות שבו. הסיפור לא תלוי באף אחד כדי להתגלגל ולהתפתח, אפילו לא במחבר עצמו. הוא אפילו לא כפוף לחוקי המציאות, והדמויות בו יכולות לעשות כל מה שירצו ולהיות כל מה שירצו.
בחלק מהמקרים הן אפילו לא נאלצות להתמודד עם ההשלכות, כי בעמוד הבא כבר מתחיל סיפור חדש על עולם חדש עם דמויות חדשות.
אין תלות. אין מחויבות. אין סמכות. אין השלכות. אז מה יש פה בעצם?
חופש מוחלט, כאוס תהומי או אולי רק משחק על הגבול שבין רעש לשקט.
תקראו את הסיפורים ותרגישו בעצמכם.
המקום הכי רועש הוא קובץ סיפורים קצרים וסיפורי בזק.
זהו ספרו השני של אלון ירושלמי. ספרו הראשון, שקשוקה משוגעת, ראה אור בספטמבר 2016.
הוסף לסל
קרא עוד
מחכה לעודישושה, כלבה קטנה בעלת "עיניים מדברות", מספרת על הקשר המיוחד בינה ובין עודי, הצעיר שהציל אותה מידיהם של קבוצת ילדים. ההסתגלות ההדדית זה לזה, הסבלנות הרבה של עודי למעלליה של שושה וגם קנאה... כן, קנאת נשים – כל אלה ואירועים נוספים, שמחים ועצובים, הופכים את דמותה של שושה לאנושית כל כך, גם אם אינה מתכחשת להיותה כלבה.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||