הספר "ייתנו לנו פירות וחלב ירושלים" מאת נגוסה מטקו . סיפור זיכרונותיו של ילד יהודי מאתיופיה. בגיל 8 עזב נֶגוּסֶה את כפר הולדתו. במבט פיוטי, תמים, מרגש ונוקב של ילד הוא מתאר את חוויותיו וקורות משפחתו בכפר קטן סמוך לגבול סודן ובדרך הפתלתלה עד לעיר הבירה אדיס אבבה, בה המתין כשלוש שנים לעלייתו לארץ ישראל.
הספר נכתב לא רק כדי לספר סיפור אישי. קהל הקוראים הישראלי יודע מעט על קורותיה של העדה האתיופית הגדולה החיה בישראל, ומה שידוע הוא לפעמים שגוי. רובם באו מכפרים מבודדים ועברו מסע הדומה למסעו של המחבר השואף שהקהל הישראלי יכיר את בני אתיופיה ומייחל ליצור הזדהות ולקרב לבבות.
נֶגוּסֶה מֶטֶקוּ (26) נולד באתיופיה בכפר שָאשגֶה. בגיל 11 עלה לארץ. למד בישיבה תיכונית בעמק יזרעאל ואחר כך שירת חמש שנים בצה"ל. גר בחיפה עם אימו, אחיו ואחותו הקטנה.
"אנחנו עולים לירוסאלם?" קראתי. מיד זלגו דמעות מעיניה של אמי וגם אצלי הן נחפזו לבוא, אולם דחיתי אותן ללילה. אבי היה כבן שבעים שנה וכולם ידעו שהוא לא יעמוד במסע הקשה הזה אל ירוסאלם. פניו הביעו עצב. הוא רצה לומר משהו אך דחה אותו בהינף יד. בפעם השנייה ניסה להתגבר ומלמל כשדמעות חונקות את גרונו: "בני, כמו שאתם מבינים איני קל רגליים כמוכם. זקן אני, לכן לא אוכל לעלות עמכם." "לייהו פשט בזריזות את בגדיו ונכנס למים. תחילה שלח את רגליו לאמוד את עומקם, אך רגליו נתקלו בבוץ טובעני. הוא התקשה ללכת במים והתחיל לשחות לעבר הילד. רוח קלילה הניעה מעט את גופת הילד וסייעה ללייהו לתפוס אותו. הוא אחז בגופה בידו השמאלית והחל לגרור אותה תוך שהוא שוחה בעזרת ידו הימנית עד שהגיע לשפת האגם. גופת הילד הייתה כבדה, והזקן סייע לו בעדינות רבה למשוך אותה החוצה מן האגם הבוצי. הם הניחו אותה על פני האדמה. שש שעות לפחות שהה הילד באגם, וכל איבריו התנפחו מאוד. שניהם הסכימו שהילד מת. לייהו סייע לזקן לעטוף את גופת הילד ביריעת בד מבגדי הזקן. לייהו חכך בדעתו מי משניהם יבשר להורי הילד כי בנם מת."
.jpg)
.jpg)
משפחה רגילה...האוויר שָרַק ונהם כשריאותיה של שלומית בת השתים-עשרה נשפו אותו. סכין כמו חתכה בין צלעותיה הימניות, אבל היא לא חדלה מלרוץ. כשחלפה ליד פנס רחוב העיפה מבט מהיר בשעונה. לא טוב. היא לא תספיק להגיע הביתה לפני עשר...
...מי ביקש ממך להיפרד מאשתך?" התיזה לאה בלחש זועם. "אמרתי לך כבר בהתחלה. אני אף פעם לא אקח אותך מאשתך ומהילדים שלך."
"אז מה תעשי?" הסרעפת של בועז חזרה למקומה, אבל תחושת בחילה החליפה אותה...
***
שלומית, לאה ובועז הם מגיבורי "משפחה רגילה". בכתיבה משובחת ובשפה רהוטה ואיכותית מתארת דבורי יעקבי את קורותיהם ואת קורות שאר בני המשפחה, על המשברים, השמחות והאהבות שהם חווים.
ד"ר דבורה (דבורי) יעקבי פרסמה בעבר שני ספרי לימוד בכימיה: ״בסביבת הכימיה״ ו"ועכשיו כימיה״, הנלמדים בבתי ספר רבים בארץ. משפחה רגילה הוא הרומן השני שהיא מפרסמת. קדם לו "מחברת מולדת".
הוסף לסל
קרא עוד
יחסית לגילההספר חושף פן של החיים בגיל השלישי, המוצג כאופטימי ולעיתים הומוריסטי. הגיבורות זוכות למחמאות על עבודתן חרף גילן המתקדם. הן עדות לאמירה שיש בה מהדעות הקדומות לגבי בני הגיל השלישי. שלוש גיבורות הספר שונות זו מזו באורח חייהן, אופיין, מצבן המשפחתי ומקצוען. הן חוברות לחיים משותפים כחווייה משפחתית מסוג שונה מהמוכר, ומהוות מערכת תמיכה חברתית ורגשית אישה לרעותה. במקביל לחוויות חייהן והזדקנותן, הסיפור מגולל אירועים מחיי המדינה.
הוסף לסל
קרא עוד
אירועים בתולדות היישוב בארץאירועים בתולדות היישוב בארץ הוא מסע נדיר בין פריטים מקוריים וסיפורים שלא סופרו על ההיסטוריה של היישוב בארץ ישראל.
יותר מארבעים שנה אוסף אברהם לינהרט מסמכים, מכתבים, תמונות וחפצים אותנטיים המתארים רגעים מכריעים בתולדות היישוב בארץ ישראל. כל פריט מקורי, רבים מהם ייחודיים לחלוטין – כאלה שלא תמצאו באף מוזיאון. כעת, לראשונה, הם נחשפים בפני הקוראים.
בעשרות הרצאות שניתנו בהתנדבות לילדים, מבוגרים וקשישים, הפך המחבר את האוסף החבוי למסע חי, נושם ומרגש. הוא אינו מספר היסטוריה מרחוק, אלא מניח בידי שומעיו את המקור עצמו, ומאפשר להם להרגיש כאילו הם עומדים בלב האירוע.
התגובות הנלהבות, ההזדהות העמוקה והעידוד מהמשפחה ומהחברים הביאו להחלטה להפוך את האוצר הזה לספר. בין דפיו תמצאו תיעוד כרונולוגי של פריטים נדירים, מלווה בהסברים בהירים ורקע היסטורי חי ותוסס — חוויה שמקרבת את הקורא אל ההיסטוריה בדרך בלתי אמצעית.
הספר אינו מתיימר לכתוב מחדש את תולדות עם ישראל, אלא לפתוח חלון אישי וייחודי אל מאגר יוצא דופן של חומרים מקוריים, שמהם אפשר ללמוד, להתרגש ולגלות מחדש את מה שכבר כמעט שנשכח.
יצירה זו ממשיכה את ספרו הקודם של לינהרט, השואה בראי המציאות, המבוסס גם הוא על אוסף פריטים נדירים שברשותו.
אברהם לינהרט, יליד תל אביב, מוותיקי העיר חולון, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה כללית ומדעי המדינה, ממייסדי קיבוץ יוטבתה שבערבה, כיהן במשך 43 שנים בתפקידים בכירים בשירות הציבורי. תקופה קצרה כיהן כיו”ר הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח, ובמשך 13 שנים כמנכ”ל קרן “ידע” (קרן השתלמות לאקדמאים). יזם והקים את “בית האקדמאי”, המשמש מכללה ארצית להשתלמויות של האקדמאים במדעי החברה והרוח. הינו חבר ופעיל בגופים שונים, מקומיים וארציים, הפועלים לטובת הציבור. היה עורכו הראשי של הירחון “שדמות”. כיום לינהרט מרצה בנושאי השואה ואירועים בתולדות היישוב בארץ. בזמנו הפנוי הוא גם מלחין ופזמונאי, אשר רבים משיריו שודרו בתחנות הרדיו השונות.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 5 קונים דירגו מוצר זה | ||