

שי של אמאנכדתי בת הארבע שאלה אותי לאחר שאמרתי לה ששי אינו מדבר, אינו רץ, לא יודע ללעוס ואינו יכול ליהנות מסוכריות: "סבתא, אז בשביל מה אלוהים הביא אותו"? ואני אמרתי לעצמי שזו בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי כל חיי איתו.
ניצה גילתה, כי החשיפה והאמפטיה הן התרופות לבושה.
סיפור חייה עם שי הוא סיפור המאבק שלה בבושה ובדחייה. דרך מאבקה לחיים לה ולבנה, ניצה גילתה את הכוחות החבויים בה. ומאז עוזרת לאחרים לגלות את כוחותיהם הם.
ניצה מזור -MA , מאמנת אנשים למיצוי יכולותיהם ולהגשמה עצמית.
הוסף לסל
קרא עוד
מאורת הצבועיםסמדר, אחות במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים רמב"ם בחיפה, דוגלת באמות מידה שוויונית לכלל מטופליה ומעניקה להם את חסדיה ללא אפליה ומשוא פנים.
חייה האישיים עוברים זעזוע וטלטלה, והיא ניצבת בפני מציאות קשה להחריד ומול דילמה מוסרית שבה היא צריכה להכריע בין שתי החלטות: נאמנות לאיש שאהבה יותר מכול אל מול דבקות בערכים הנעלים של מקצועה.
הצבא, יחד עם שירות הביטחון הכללי, פושטים לביתו של מפגע פלסטיני ומוצאים בספריית חדרו יומן אישי. חוקר בכיר אוסף את היומן ומתרגמו, ומגלה טפחיים מחייו ומציאות מטלטלת ומפתיעה.
המחבר אח מוסמך במקצועו מזה 22 שנה. נשוי אבא לשלושה. מתגורר בכפר הדרוזי דאלית אל כרמל. מציג את המציאות הכאובה של חיינו מנקודת מבט ייחודית, המשקפת באותנטיות צרופה את הווית קיומנו, ללא כחל ושרק.
הוסף לסל
קרא עוד
החיים לא היו שושניםבקולו לא היה כל רמז להתרגשות שאחזה בו. באותה מעשיות שבה ניגש לכל דבר, יצא אל החצר, ומשם לצריף השני ששימש מגורים לסוסה, לפרה ולכמה תרנגולות מטילות. במהירות רתם את הסוסה לעגלה, בעודו מפזם ומבמבם לעצמו נעימה ישנה. הסוסה כמו הבינה ושיתפה פעולה. הוא עמד להיות אבא".
הספר החיים לא היו שושנים מספר את סיפורו של דוד שמידוב, המשקף את החיים בארץ ישראל החל משנות ה-30 של המאה הקודמת, ומקפל בתוכו לא מעט טרגדיות אישיות.
זהו אוסף סיפורים על חייהם של דוד ושל בני משפחתו בשנים שקדמו לקום המדינה ובשנותיה הראשונות, המתחברים לעלילה מרתקת. הספר אוצר בתוכו פיסת היסטוריה על החיים הקשים באותה תקופה – התאקלמות העולים לישראל, קשיים כלכליים, מאבקים עם הערבים ועוד. ביד רהוטה ורגישה גליה ברוידא מזרחי מתארת אירועים יומיומיים, וצובעת אותם בצבעים חיים מנקודת מבטה האופטימית של נחמה הקטנה, אימה של גליה.
גליה ברוידא מזרחי מעידה: "עוד מנעוריי רציתי לכתוב את סיפורו של סבי. בהתחלה הייתה צעירה מדי, אחר כך עסוקה מדי, ולבסוף הוא נפטר בשיבה טובה בלי שהספקתי. כשהגעתי לזה לבסוף, היו רוב בני דורו בעולם שכולו טוב. הכתוב מבוסס בעיקר על זיכרונותיה של אימי".
גליה ברוידא מזרחי נשואה ואם לשניים. בוגרת החוגים לשפה ערבית ולשפה ולשון עברית באוניברסיטת תל אביב. זהו ספרה הראשון.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 7 קונים דירגו מוצר זה | ||