.jpg)
.jpg)
404 - ארבע אפס ארבעתאיה, צעירה המתמחה בפסיכולוגיה חברתית, מקבלת את תפקיד חייה – קב"נית ב-8200. אלא שאז מגיעה אליה יובל, חיילת באחת היחידות הסודיות ביותר בצבא שלא יכולה לספר לה כלום – אפילו לא למה היא מתעלפת כל הזמן.
למרות התנגדותם של מפקדיה, תאיה צוללת לתעלומה שאסור לחקור, תעלומה המלמדת אותה על המתרחש מאחורי הקלעים של הבסיס היוקרתי, על החיילים שבו וגם לא מעט על עצמה. משרתים כאן רק הצעירים הטובים והראויים ביותר, חוד החנית הישראלי. מה כבר יכול לקרות?
בעולם של היום, שבו כולם נושאים עיניים אל בועת ההייטק וחולמים להיות חלק ממנה, הספר חושף נקודת מבט חדשה וכואבת על 8200, המקום שבו מתעצבים טובי המוחות העתידיים של עולם ההייטק. הוא נוגע בתרבות הארגונית שלו, ביחסים בין חייליו, ובאנשים ההולכים לאיבוד מאחורי מקלדות ומספרים.
יערה לב היא בוגרת 8200, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת תל אביב דרך תוכנית המצטיינים הבין-תחומית על שם עדי לאוטמן; בוגרת סדנאות הכתיבה של דרור משעני, נעם חורב וד"ר אמיר חרש. זהו ספרה הראשון.
הוסף לסל
קרא עוד
ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד
שי של אמאנכדתי בת הארבע שאלה אותי לאחר שאמרתי לה ששי אינו מדבר, אינו רץ, לא יודע ללעוס ואינו יכול ליהנות מסוכריות: "סבתא, אז בשביל מה אלוהים הביא אותו"? ואני אמרתי לעצמי שזו בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי כל חיי איתו.
ניצה גילתה, כי החשיפה והאמפטיה הן התרופות לבושה.
סיפור חייה עם שי הוא סיפור המאבק שלה בבושה ובדחייה. דרך מאבקה לחיים לה ולבנה, ניצה גילתה את הכוחות החבויים בה. ומאז עוזרת לאחרים לגלות את כוחותיהם הם.
ניצה מזור -MA , מאמנת אנשים למיצוי יכולותיהם ולהגשמה עצמית.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 8 קונים דירגו מוצר זה | ||