
.jpg)
-2.jpg)
-3.jpg)

.jpg)
-2.jpg)
-3.jpg)
מכתב לאבאשָׁרוֹן שָׁתְקָה. הִיא עָמְדָה וְהִבִּיטָה בַּיְלָדִים הַשְּׂמֵחִים וּבַגַּנֶּנֶת שֶׁרָשְׁמָה אֶת דִּבְרֵי הַיְלָדִים.
לְבַסּוֹף פָּנְתָה אֵלֶיהָ הַגַּנֶּנֶת: "שָׁרוֹן, רַק אַתְּ עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתְּ לָנוּ לְמִי הַמִּכְתָּב שֶׁלָּךְ יִשָּׁלַח".
"אֲנִי מְאֹד עֲצוּבָה," אָמְרָה שָׁרוֹן לַגַּנֶּנֶת.
הַיְלָדִים הִשְׁתַּתְּקוּ בְּבַת אַחַת וְהִקְשִׁיבוּ לְשָׁרוֹן. הֵם יָדְעוּ שֶׁאַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן נֶהֱרַג כְּשֶׁהָיָה בָּעֲבוֹדָה.
הוסף לסל
קרא עוד
להיות עם ולהרגיש בלילהיות עם ולהרגיש בלי הוא שמו של הסיפור השני מתוך שלושה המופיעים כאן בספר; סיפורים המותחים את גבולות הרגש, האהבה והאמון, וחושפים את המורכבות שבקשרים האנושיים הקרובים ביותר.
במארג של כתיבה רגישה החודרת לעומק, הספר הזה מזמין אתכם למסע אל תוך שלוש מערכות יחסים לא שגרתיות – כל אחת עם פיתול מפתיע, כל אחת עם אמת שקשה להכיל.
הסיפור חיים מחדש שוזר זיכרונות נעורים העולים מבעד לפרספקטיבה של זמן, תוך עשיית חשבון נפש מתוך בגרות, בסיפור על אהבה ישנה החוזרת מחדש – אבל נראית אחרת מפעם.
להיות עם ולהרגיש בלי – מה שנראה בתחילה כסיפור שגרתי על אודות זוג צעיר מהמגזר החרדי, מתפתח במהרה לדרמה חתרנית, מפתיעה ובלתי צפויה, שבה כל גבול מתערער: זוגיות, משפחה, זהות, חברות ואורח חיים.
בסיפור במנוסה תמצאו מציאות מקבילה, אפלה ומסעירה, שבה זוג וילדתם נלחמים כדי לשרוד, אולי מפני עולם כאוטי ומאיים ואולי מפני עצמם.
זהו ספר לאוהבי סיפורת קצרה שמחפשים עומק, מורכבות וסיפורים אנושיים מרתקים המותירים את חותמם וממשיכים להדהד בתוכם גם אחרי שהקריאה מסתיימת.
מאיר פינטו, יליד תל אביב-יפו, נשוי ואב לשתי בנות ובן, מתגורר כיום ברמת גן, בוגר תואר ראשון בפילוסופיה כללית מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בתקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
תורם לקהילה כמתנדב בער"ן ועוסק להנאתו בכתיבה יוצרת זה שנים רבות. זהו ספרו השלישי שיוצא לאור. ספריו הקודמים: על הסלעים (2022); סאדה (2024) יצאו לאור גם הם בהוצאת אוריון.
מוכר כמי שהוגה לעיתים סיפורים תוך כדי ריצה, כשהוא מתנתק מהגוף, חובר אל המוזה ומתרכז כל כולו בבניית תבניות עלילה ודמויות.
הוסף לסל
קרא עוד
קליידוסקופ תיאטרוניקלידוסקופ תיאטרוני הוא מקבץ של שישה מאמרי מחקר בהיבטיו השונים של התיאטרון. הספר מבטא את השקפתה של ד"ר יפעת נבו באשר למקומו של המישחק בעולמו של האדם ולמקומו של התיאטרון בתוך אותו עולם; המישחק – במובנו כחלק ממקומה של האמנות בעולמו של האדם, והתיאטרון – במובנו כשפה להבנת העולם וכאמצעי לביטויה של הבנה זו. האמנות – על גווניה – נמצאת אי־שם בין המדע לבין הדת: האמן מבקש גם הוא להכיר את העולם, לדעת אותו באמת ולשתף באמת זו בני אדם אחרים, אבל תוך השתחררות מהדיסציפלינה של המדע, הפילוסופיה וההיגיון, המכתיבים מסלולים מובְנים ולעתים מְחַשקים. האמנות חושפת צוהר של הכרת העולם דרך הפריזמה של הפרט, לעתים במעין "קיצור דרך", לעתים אפילו במעין "קפיצה קוואנטית" מן השאלה על אודות הקיום של האדם בעולם היישר אל התשובה, שהיא אישית מאוד, אבל גם פורצת דרך אל תובנות מפתיעות. די להיזכר בציוריו של סלוואדור דאלי את השעונים הזולגים כדי להתחיל במסע־חשיבה פילוסופי באשר למהות הזמן.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 5 קונים דירגו מוצר זה | ||