

מי אימיאפריל 1945, ברלין מופגזת מן האוויר על ידי בעלות הברית. פטר, ילד יהודי שעדיין לא מלאו לו שבע שנים יוצא עם אימו לקניות. פצצה נופלת בקרבתם, וכל אחד מהם מועף לצד אחר. האם נפצעת ברגליה, פטר בעינו ובמצחו. עובר אורח לוקח את הילד לטיפול בבית חולים. אבל כעבור מספר ימים נהרס בית החולים. פטר יוצא מתוך ההריסות ומשוטט בברלין החרבה לחפש את משפחתו.
חודשי החיפוש אינם מניבים את בית הוריו אך חיילי בעלות הברית, שבהם הוא נעזר, מעבירים אותו למחנה לאיסוף ילדים יהודים בברגן בלזן. לאחר חודשים הוא מגיע לקיבוץ בארץ ונמסר לאימוץ לרווק ממוצא גרמני, אוטו. אך סאת ייסוריו לא תמה. דיסלקציה קשה מונעת מפטר הקטן, ששמו הוחלף ליפתח, קליטת קריאה וכתיבה, והוא נשלח לפנימיות שבהן אינו מצליח להיקלט. כעבור שנים מנסה אוטו לאתר את הוריו של יפתח.
האם ימצא אותם?
איזה גבר יצמח מן הילד הרדוף?
האם יפתח ייצור קשר עם הוריו הביולוגיים?
האם יגלה את הסוד שהוסתר ממנו?
זהו הרומן השלישי מפרי עטה של רעיה אדמוני, אחרי "חלומות", ו"דסטינו". שניהם זכו לאהדת קהל הקוראים. קדם להם ספר ילדים, "אימא אומרת מאוחר".
רעיה אדמוני עבדה שנים רבות ב"קול ישראל". ערכה והגישה תוכניות לילדים ולמבוגרים. כיום עוסקת בהתנדבות בהקלטת ספרים לכבדי ראייה.
הוסף לסל
קרא עוד
I love you they didn't sayDuring and after the Holocaust love and affection were
almost destroyed for my grandparent's generation. It
was as if expressing emotions after the horror they had
been through would somehow reduce the enormity of the
tragedy. If one could express love again, how bad could it
have really been? Just as perhaps they had once said they
had loved their parents and siblings; feelings like these
could not be replaced even with a child or grandchild of
their own.
Forced abandonment of the known; war-caused
relocations due to traumatic and historical events; changing
of names from one language to another, had lasting effects
on my parents and grandparents. It is my purpose to
discuss the influences that these events have had on the
'next' generations and to begin a unified healing process.
Many of us who are alive today have been affected
by the Holocaust, Jewish or not, and we continue to
discuss the Holocaust as if it had begun only recently. Yet,
unbelievably, we are nearing the centennial anniversary of
the Nazi's initial rise to power.
It is my fervent desire to attempt to break the pervasive
silence that was the norm rather than the exception in post-
World War II America, Europe and the world, and hope this
discussion may have positive consequences for helping to
unify the global village of today.
הוסף לסל
קרא עוד
תיבת הנגינהסבתא שלפה צמיד זהב וליטפה אותו באיטיות מול עיניי הבוהות בהתרגשות. "זה זהב אמיתי?" שאלתי בהתלהבות כמוצא אוצר. היא הנהנה בראשה ונתנה לי לחוש בו בידיי הקטנות.
"פעם היו לי הרבה צמידים," אמרה בטון של אישה קשת יום, "חלק מהם נקנו על ידי סבא וחלק ירשתי מאימי." היא ליטפה את ראשי והמשיכה, "זה חשוב כי בכל פעם שחסר כסף, עוזרים מהשמיים לסבא למכור את אחד הצמידים ובכסף לקנות אוכל או בגדים."
כזו היתה סבתא פורטונה, בלתי עציבה, בכל דבר ראתה סימן חיובי מהשמיים. שנים רבות חלפו מאז, אך אני עדיין נזכר בדמותה העמלה מהנץ החמה ועד שהערב כבש את הבית. זוכר את שעות הערב ברכסים כשהייתי חוזר מהמגרש, אורות הבתים מנצנצים, כולם חוזרים מתפילת ערבית בבית הכנסת ואני נכנס לבית הקטן והחם ומתכבד בפריקסה ובחיבוק חם.
דורון סיון, מחבר הספר "מכוון המצפנים", מזמין אתכם למסע מרגש בין תחנות חייו. דרך סיפורים קצרים ונוגעים ללב, הוא משתף בחוויות תמימות מהילדות, סערות ההתבגרות כנער וחייל, והתובנות שחווה לאורך השנים בעת שטיפל בהוריו. בין השורות נשקפת דמותה של סבתא פורטונה, שהאמונה העמוקה שלה בכוח עליון היוותה מצפן עבורה. הסיפורים שוזרים יחדיו צחוק ודמעות, סוחפים את הקורא ומותירים חותם בלב גם לאחר שהספר נסגר.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 26 קונים דירגו מוצר זה | ||