לפני שייגמר

"אין מצב, זה לא יישאר בגוף שלי", אמרה ירדן, "אכלתי ארבע מנות", היא שיקרה בקלות, "לך מפה. תעזוב אותי בשקט, תן לי להקיא"... עמדתי לצידה והבהרתי בלי מילים שלא אאפשר לה להקיא. היא קמה מהכיסא ויצאה במהירות אל החצר. אני אחריה.
"עזוב אותי", המשיכה להטיח בי, "לך. מה אתה לא מבין? מה אתה דפוק?"... היא רצה ואני אחריה. חסמתי את דרכה לשירותים. היא צרחה בהיסטריה והיכתה אותי מכות חזקות בחזה... לא הבנתי מהיכן מגיע כוח פיסי כזה...

 

אין ספור פעמים זינק איתן כדי להציל את בתו, ירדן, מהפרעת האכילה שהשתלטה עליה, עשתה בה כרצונה, טלטלה את נימי נפשה. בספרו חושף איתן כיצד נראים חייהם של הסובלים מבולימיה ומאנורקסיה; כיצד המחלה משתלטת עליהם, דקה אחר דקה, יום אחר יום, ומובילה אותם לפגוע בעצמם ובסובבים אותם. ברגישות של אבא, בפרטי פרטם, איתן מתאר את השנים הסוערות, במהלכן הוא ויקירו נאבקו במחלה הארורה.
גם ברגעים הקשים והבלתי אפשריים; גם כשחיי המשפחה התערערו; גם כשהאישה שאיתו, אמה של ירדן, הלכה לעולמה; גם כשירדן ניסתה לקחת את חייה שלה, איתן סירב לוותר עליה. גם כשהיא ויתרה על עצמה, עמוק בליבו ביקש להאמין שירדן תנצח.
זהו סיפור על תעצומות נפש, על רגישות ונחישות ובעיקר, זהו סיפור על אהבת אב לבתו ועל אהבות נוספות, אהבה ללא תנאי, עד הסוף.

 

המחבר, איתן מזרחי, הוא אבא של ליאור, נעם וגיל. איתן עובד סוציאלי בהכשרתו, איש ציבור ויזם קהילתי חברתי. במהלך השנים, כיהן, בין היתר, בתפקיד מנכ"ל החברה למתנ"סים, מנכ"ל עמותת אלו"ט ובמגוון תפקידים ציבוריים.