

בכל שעריךבכל שעריך הוא עדות כתובה לכך שניתן לראות את סדקיו של השבר הגדול שחוצה את החברה בישראל ומאיים על יסודותיה: ניתן לראותו בגסות הלב הפרוצדורלית-משפטית כנגד אליהו חסין ז"ל, בהזנחתם ובהפקרתם של מתיישבי גבעת עמל, באירועי המורה הבדואי שנהרג בנגב מכדורינו, בשקרי השוטרים, בטיוח הפרקליטים, בהתעלמות השופטים, באי-שוויון הנמשך במשטר החזקת נכסי המדינה בקרקע ובתנובותיה, המנציח את חוסר היכולת של צעיריה לבנות את ביתם ואת עתידם.
ספר זה הוא תיאור מפורט של סדקי הופעתם המסוכנת של כל אלו בקיר הישראליות.
"למרות שהוא אוחז ברישיון עריכת דין משה קריף אינו עורך דין. הוא עורך צדק. בעולם המשפט הישראלי, שנשלט על ידי החזקים והשבעים, הוא משמש גם דון קישוט וגם סנצ'ו פנסה כשהוא יוצא ללא מורא למלחמות אבודות לכאורה פעם אחר פעם לטובת הרעבים והרמוסים. אם היו עשרים כמותו, לא יותר, החברה והמשפט בישראל היו מגשימים את שאיפת הדורות ומהווים עיר לצדק קריה נאמנה" (פרופ' יובל אלבשן(.
"משה קריף, לוחם צדק חברתי כבר שלושה עשורים. משפטן, אינטלקטואל, איש פרוזה שנשאר לוחם גולני נחוש בנשמתו, הרואה בגובה העיניים את כאבם של אלו הראויים לצדק ומעט חמלה, ברם אין בכוחם ויכולתם להילחם למען עצמם וחוזרים ונתקלים בקיר הממסדי האטום. משה נושא אותם על כתפיו הרחבות ורוחו האיתנה במקרים הפרטיים בהם הוא עושה בייצוגם.
המקרים האמיתיים והכואבים שמשה מעלה באופן מרגש, אותנטי ומרתק בספרו ומניסיונו האישי, אינם אלא עלילה המייצגת תמונת ראי נאמנה חברתית לאומית, של המאבק לצדק ולחמלה של אלו שזעקתם לצדק מתפוגגת בסבך הממסד השלטוני והמשפטי ועשית הצדק איתם נשמעת כקלישאה לעגנית" (האלוף במיל' יעקב אור(.
משה קריף הוא משורר (דמעה עונתית, הוצאת סער, 1982) וסופר (המזרחית –סיפורה של הקשת הדמוקרטית המזרחית והמאבק החברתי בישראל 2005-1995, הוצאת גלובס, 2005(.
הוסף לסל
קרא עוד
כוחה של מילהיוכי לוי ירמיהו (יוכבד) מוכרת באזור מגוריה בגליל העליון, קרית שמונה והסביבה, ככתבת מאז 1982 . היא נולדה בבגדד בזמן שהוריה המתינו לעלייה לארץ בשנת 1951. פרסמה בעבר ספר בשם עין זהב, שהפך לספר עזר לימודי בבתי הספר היסודיים בקרית שמונה, ומשמש כאסמכתא לחוקרים על היישוב.
ספר נוסף שלה שפורסם ברשת: קובה — המטבח של אמא, הוא עבודת שורשים על מטבחה של אימה, שזכה לאהדה רבה ושימש השראה לסדנה במכללת תל חי, שאליו הוזמנה על ידי "אקדמיה בכיכר". היא הייתה פעילה בקהילה והתנדבה בעמותת ידיד, בפרויקט תהיל"ה בעמותת פארק הזהב ועוד...
כוחה של מילה עוסק בתפר שבין היומיומי לבין הנשגב האלוהי, שלא ניתן להשגה אלא רק בביטויה של המילה הכתובה. כך, ברגישות ובנימה שלווה ואופטימית, יוצרת המחברת עולם ומלואו, העשוי מילים־מילים ומשתקף לקורא כבבואה הניבטת אליו ממימי אגם צלולים.
הוסף לסל
קרא עוד
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים"נוסטלגיה היא זגוגית מכוסה ערפילי געגוע, כלואה באמבטיית קרח של כאן ועכשיו.
זה היה חמישי בערב חורפי. הבית כולו היה אפוף ריח של חמין, כזה עם קישקע וביצים חומות שעומדות על אש קטנה ואסבסט כדי שאחרי יממה על האש אפשר יהיה לאכול את העצמות. מחוג השעון שלפני 'מבט' בשמונה בערב טרם השלים את סיבובו..."
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים הוא לקט סיפורים קצרים, הכתובים מזווית ראייתו של ילד בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. סיפורים המקפלים בתוכם מציאות שעיצבה את המבוגרים שאנחנו היום.
במבט אוהב מפיח המחבר חיים בדמויות השקופות, בעלות הידיים המיובלות עם שחור מתחת לציפורניים, מתחנה מרכזית בתל אביב, מחולון ובעיקר מהילדות, הנעורים והחיים של כולנו. הוא מעניק להן שם ופנים, ומביא בשפתן אמת חזקה, נוקבת, ביקורתית, שנונה והומוריסטית – עליהן, עלינו ועל החברה שבה אנו חיים. תקראו עליהם – תבינו אותנו.
זהו ספר הביכורים של גיל עדני, דור 24 בארץ, בנם של משה (מוסא) ומרים ז"ל, שלהם מוקדש הספר, אבא של נבו ושחר, שיבדלו לחיים ארוכים וטובים. גיל בעל שני תארי MA, עוסק בניהול, וכותב כי... הוא לא יכול אחרת.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||