כשאני לבדי

איורים: אלה דרור

 

"יֶלֶד יוֹשֵׁב לוֹ אֶל מוּל הַמָּסָךְ
אִמָּא אֵינֶנָּה, גַּם אַבָּא הָלַךְ.
אִישׁ לֹא מַשְׁגִּיחַ וְאִישׁ לֹא מַקְשִׁיב
יֶלֶד יוֹשֵׁב וְאֵין אִישׁ מִסָּבִיב.
הוּא כְּבָר בָּנָה לוֹ מוּסָךְ וּמִגְדָּל
הוּא כְּבָר שִׂחֵק עִם בֻּבַּת גִּיבּוֹר-עַל,
פָּזֶל גָּדוֹל עִם מֵאָה חֲלָקִים
לֹא הִתְיָאֵשׁ וְהִסְפִּיק לְהַשְׁלִים."

הילד נשאר לבד בבית ולא מצא שום עיסוק שעורר בו ענין – צפה בטלויזיה, הרכיב פאזלים, שמע מוזיקה ובנה מגדל מקוביות. שום דבר לא הפיג את שיעמומו.

הסוף המפתיע מספר על הפתרון האהוב על כל הסבתות:
סָבְתָא לוֹחֶשֶׁת: נֶכְדִּי, חֲמוּדִי,
בּוֹא, שֶׁכְּבָר לֹא אֶהְיֶה לְבַדִּי.