בדרך לגן

איורים: טל גרשוני

בַּבֹּקֶר הָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ לַגַּן
מֵעַל לְרֹאשִׁי לִוַּנִי עָנָן,
עָנָן לְבַנְבַּן שֶׁפָּנָיו עֲגֻלִּים
שִׁיֵּט שָׁם הַרְחֵק בְּשָׁמַיִם כְּחֻלִּים.
הָלַכְתִּי לְבַד, לֹא הָיָה לִי חָבֵר
כִּי עֹמֶר הָלַךְ לוֹ עִם יֶלֶד אַחֵר,
גַּם רוֹמִי בָּחֲרָה לָהּ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת
לָלֶכֶת לַגַּן עִם יָעֵל וְעִם וֶרֶד...

מה עושה הילד החמוד שמגלה שאין לו עם מי ללכת לגן? תחילה שוקל לומר לאימא שכואב לו הראש ולהישאר בבית, אבל כיוון שהוא מתגעגע לגננת הוא קם ויוצא, ובדרך נמצא לו פיתרון יצירתי ומשמח. 
לא נוכל ליצור עולם ללא בעיות, או רגעי בדידות ועצב, אבל נוכל ללמוד – עם הילד – לא "לסובב" בעצב אלא למצוא פתרונות ולצאת מהמצב המעיק.