

שיר רציתי לכתובלֹא כָּל הַמּוּבָן
א. לֹא כָּל הַמּוּבָן, מוּבָן.
רָצִיתִי רַק לִכְתֹּשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל מִלָּה
עַד מֵאָן, עַד אֵין סוֹף,
כָּתֹשׁ וְהַדֵּק קַשְׁיוּת סוֹפָהּ,
תְּחִלָּתָהּ, נְגִינָתָהּ, צִלְצוּלָהּ,
חִתּוּךְ הִגּוּיֶיהָ, וְיָכֹלְתִּי.
ב. הַמּוּבָן לֹא תָּמִיד מוּבָן,
זוּלַת מִלְּבַד אֲשֶׁר כּוֹחָן
שֶׁל מִלִּים בְּעֶרְכָּן,
וְעֶרְכָּן מִתַּחַת לִקְלִפָּתָן טָמוּן.
קִצְבָּם בְּכוֹחַ זְמַנָּם, הַנִּדְלֶה
מִתַּשְׁתִּית שֶׁל בְּאֵר
שֶׁשָּׁתִיתִי מִמֶּנָּה וְלֹא יָדַעְתִּי
שָׂבְעָה, וְלֹא אֵדַע לְעוֹלָם
הוסף לסל
קרא עוד
העת הכותבת אותי בשגיאותשְׁגִיאוֹת כְּתִיב
הָעֵת הַמִּתְכַּתֶּבֶת אִתִּי בִּשְׁגִיאוֹת
דּוֹהֶרֶת לְמַטְּרוֹת שָׁוְא וּבוֹנָה
אֶת הֱיוֹתִי בְּשֶׁפַע שֶׁל אוֹתִיּוֹת
וְעוֹתִיּוֹת הַחוֹרְצוֹת אֶת עוֹנוֹתַי הַנִּפְרָמוֹת
הָעוֹרְגוֹת לְמִשְׁפְּטֵי זִקָּה זְמִינִים
וּלְסוֹרְגֵי הַמִּלִּים הַשּׁוֹבְתִים
בְּאֵין מְתַקֵּן אֶת שְׁגִיאוֹת הָעִתִּים.
הוסף לסל
קרא עוד
קרייתונוסוד משפחתי אפל, ילדות מאושרת בקריית אונו, חומרי ארכיון ולא מעט דמיון.
אלה הם החומרים מהם עשוי הספר הזה. על פני מאה שנה, משנות העשרים של המאה העשרים ועד ימינו, מכפר אונו ועד סלוניקי, מתל אביב ועד המושבה משמר הירדן, הרומן הזה לא מפסיק להפתיע. במבט נשי, ילדי וגם בוגר, בנימה משועשעת שמתחתיה רוחש לא מעט כאב נע רומן הביכורים הבשל הזה.
• מדוע ניסה עזריה רפאל לירות באשתו כשחזר מהמשמר האזרחי בעצם ימי מלחמת העולם?
• מדוע נאלצה סבתא יהודית לצפות בילדיה הקטנים רק מבעד לשלבי החלון של כיתה אחת בגימנסיה הרצליה?
• איך בונים אוהל סיירים ולמי זה נחוץ?
קרייתונו של שנות השבעים והשמונים מתגלה כחממה אנושית, ירוקה ומוארת, שכיף לגדול בו. בו בזמן ההסתכלות המאוחרת מעוררת שאלות נוקבות אודות דור שנות השישים, ״דור סנדוויץ״, חסר תהילה שבגר בארץ.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||