

ארמון האצבעותשנים שאני מציירת ומעצבת, ועתה כותבת לראשונה ומוציאה לאור ספר זה...
[after thought] לאחר מחשבה.
בספרי אני מזמינה ילדים בכל מקום ובכל זמן למקום שבו יוכלו ליצור עולמות של דמיון וקסם.
האיורים מהווים חלק מהסיפור, וההתבוננות בהם, תשומת הלב לפרטים יעשירו 'אני מקווה' ויעודדו את הילדים, חבריהם והוריהם, הקוראים והמאזינים להתחבר לגלוי ולכמוס ביותר בתודעתם ולהסתקרן.
כל זאת בעזרת האצבעות, קראו בספר ותגלו איך...
מאת ורדה רז דה-מירנדה
ילדה ודמיון
הוסף לסל
קרא עוד
רשומות הכוכבים הנידחים של ד"ר אורבךדוקטור טוביה אורבך הוא רופא בגמלאות, מתמטיקאי מחונן וחובב אסטרונומיה. הוא חי בגפו בביתו שבנחלאות ירושלים בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה, חיים שגרתיים ושוליים - עד שהוא מגלה במחקריו דרך לצאת למסעות בתודעתו אל כוכבים רחוקים, נידחים ומוזרים.
ב"מסעות" שהוא עורך ממעבדתו שבעליית הגג, הוא מתוודע לעשרות כוכבים בגלקסיות רחוקות, לצורות חיים ייחודיות ולשלל תופעות משונות - אבל לחרדתו הוא גם מגלה שמסעותיו משנים את המציאות המוכרת, את הזמן, המרחב, היקום וגם אותו ללא היכר.
בניסיון להחזיר את היקום לקדמותו, הוא נעזר בתיאוריה מתמטית - פיזיקלית יוצאת דופן שאותה פיתח במשך עשרות שנים, עד הסוף (או האין־סוף) שבו הוא מגלה את האמת המטלטלת על היקום ועל עצמו ועל הקשר המפתיע והבלתי ייאמן ביניהם.
בספר מנסה המחבר לטוות (או להתיר) את הקשר האפשרי בין היקום, התודעה, הבריאה, ממדים גבוהים ונמוכים, מתמטיקה, פיזיקה, ומה שאנו מכנים "מציאות".
הספר בוחן כמה תרגילים מחשבתיים שנלקחו מעולם האי-גיון והדמיון: מה יקרה ליקום ולתודעה האנושית אם המספר הכי ידוע – פאי (3.12), ישתנה ויקטן מתחת לערך 1.52367 ? האם ייתכנו כמה ממדים לזמן כמו למרחב? מה קורה לזמן בעולם שבו חסר ממד מרחב אחד? האם ייתכן חצי ממד? איך עשויות להיראות צורות ריבוי שונות מאלו שבעולמנו? כיצד סדר קודשים במשנה קשור לעיוותים בזמן ועוד הרבה.
ירון אבטליון, ירושלמי, הוא בעל תואר ראשון ושני בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, עוסק בניתוח נתונים, תקציבים, השקעות ומימון.
חובב מדע בדיוני, פיזיקה, מתמטיקה, מסעות בין־גלקטיים, סיטקום, נינטנדו, טנגרם ופאקמן. מושפע בכתיבתו מלואיס קרול, פיליפ ק. דיק, סטניסלב לם, ג'.ר.ר טולקין, רוג'ר פנרוז, דאגלס הופשטטר, ג'.ד. סלינג'ר, זן בודהיזם ועוד.
טיוליו הרגליים בירושלים (וגם בכוכבים) שימשו אותו בתיאור שיטוטיו ומסעותיו של ד"ר אורבך.
הוסף לסל
קרא עוד
לילדה שלא יכלה לשירהיי שם! חשוב לקרוא את הצד השני. תמיד.
כשהייתי קטנה, קטנה מאוד, הבנתי כמה דברים שבבית אני צריכה לעשות. אמא צריכה אותי כשהיא רוצה לצחוק ועוד יותר כשהיא צריכה לכעוס, על אבא שלי או על ההורים שלה. או עליי, כי לא רציתי לצחצח שיניים היום. מחר בגן כולם יראו שלא רציתי לצחצח שיניים היום בערב, אני צריכה לזכור לא לענות כששואלים אותי מה קרה בבית. זה הכי חשוב. מותר לי להגיד שהתנגשתי במשקוף.
אבא צריך אותי בשביל סיפוק, חשוב להיות ילדה טובה ובעיקר לשים ידיים על הפה, ששש!
אחותי הקטנה צריכה לאכול, להתקלח, לדבר איתי, אני חייבת להיות שם כשהיא בוכה אחרת מי יהיה? היא אוהבת כשהשוקו שלה חם אבל לא מדי, "שוקו-פושר'' היא אומרת, בלי להפריד את המילים באמת. זה צריך להיות מדויק, השוקו. אחרת לא תשתה. חשוב לזכור לכבות את הגז אחרי שמכינה לה. ילדה טובה מכבה את הגז וגם סוגרת את הידית כדי שלא תהיה שריפה.
אסור שהבית יעלה באש, כולנו נמות! את רוצה שזה יהיה בגללך?חשוב לזכור במיוחד, אבא לא אוהב כשיש רעש.
מוזיקה – חלש. לשחק – בדממה.
לשיר? לא שאלתי. אסור לשאול יותר מדי, זה מציק ואז יש צרחות שמכאיבות לי באוזניים עד היום.
במיוחד בסופי שבוע, זה כואב. במיוחד בקיץ.
היום, בגיל עשרים וחמש אני יודעת שלכל הילדות והילדים בעולם מגיע לשיר, חזק, שכל הגדולים יקשיבו לקולות הכי חכמים שיש, הכי כנים, הכי פשוטים.
אבל מגיע במיוחד לילדים ולילדות שגדלו שקופים ושקופות, מושתקות ומושתקים, לשיר בקול הכי חזק שאפשר.
היום, הסובבים אותי אוהבים את כּל ֹ קוֹלי, גם כשאני מזייפת וגם כשקולי נקי.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||