%2021%20%D7%A1%D7%9E.png)
%2021%20%D7%A1%D7%9E.png)
אפשר גם אחרתהרעיון לכתיבתו של ספר זה עלה במוחי לפני שנים אחדות, כשביקשתי להעביר לילדיי ולנכדיי, לבני משפחתי, לחבריי הטובים ולמעוניינים, את סיפור חיי, החל מלידת הוריי בתימן ועד היום. בסיפורי האישי ראיתי גם ביטוי לנס תקומתו של עם ישראל בארצו ולקורות חייה של המדינה שבדרך, שביסודותיה שלובים אידאולוגיה וחזון לצד עבודה קשה ומפרכת.
האמנתי ואני עדיין מאמין כי יש בחיים דברים שלמענם ראוי להילחם. סברתי כי אין להגיע לכך באלימות או בביטויים של כעס ומתחים. תמיד עודדתי טיפוח של סובלנות ואהבת האדם תוך שמירה על כבודו, על מנהגיו ועל מסורות העבר שלו. קראתי לכל אחד, ובמיוחד למנהיגי המדינה, לשמור על השונה ועל האחר ולא לרמוס או להשפיל אותו ואת ערכיו.
במסגרת תפקידיי הציבוריים פגשתי אנשים רבים בעלי שיעור קומה, שהתוו את החזון ואת המעשה, מנהיגים שמהם שאבו הכול את השראתם ובזכותם צמחה הארץ לממדיה היום. לצערי היום המצב אינו כך, ובצמרת המדינה שולטים בעיקר הכוח, הכסף והשררה. דבר זה, לדעתי, אינו הכרח המציאות, ואני מאמין שאפשר לנהל את הדברים בצורה אחרת.
ליהודה שלום
עיינתי בספרך על הזיכרונות מתקופת פעילותך הציבורית ומההיסטוריה האישית שלך. הספר מרשים, יש בו עושר גדול של חומר. הכתיבה רהוטה. הסיפורים האישיים לרבות סיפור הלידה והעלייה מרגשים ומושכים את לב הקורא. הדיווחים על המאבקים הציבוריים מעוררים כבוד והערכה.
פרופ' שמעון שטרית
יהודה יקירי
אם אברך מישהו מהקרובים לי באמת – אברכו שיזכה לפעול עם אדם כמוך! מבחינה אישית; מבחינה מקצועית; מבחינת מסירות; מבחינת ידע; מבחינת נכונות לשאת באחריות; מבחינת נאמנות חברית ונאמנות לעניין. מכל הבחינות האלה זכני אלוהים לעבוד בחודשים האלה איתך – ועל כך אני מלא תודה – לך אישית ולחבר עוזרך. שוחחנו רבות – אך זאת אומר לך שלמדתי הרבה ורכשתי ידע – אך ועיקר – נהניתי לפעול איתך ובימנו אלה זה הרבה הרבה! שלך בתודה
מוטה גור
הוסף לסל
קרא עוד
צללים ואורותלְהִוּלֵָד בְּ 1941-
לֹא מְבַשֵּׂר טוֹב,
אַבָּא, תְּמוּנָה בַּסָּלוֹן
מֵעַל הַטֵלֵוִיזְיָה
מְעִירָה אֶת מָה שֶׁהָיָה
קָשֶׁה לִשְׁכֹּחַ.
כְּדֵי לְהַכִּיר מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינֶנָּה
צָרִיךְ לְדַפְדֵּף בְּאַלְבּוֹמִים חֲבוּיִים,
בִּמְגֵרוֹת אֲפֵלוֹת
הֶעָבָר - מְצִיאוּת
הֶעָתִיד - דְּאָגָה.
הוסף לסל
קרא עוד
קולות שתמיד איתי"רק ביום ראשון, 7.10.73, בשעה 22:30, קיבלתי הוראה, בקול נשי(קשרית) המורה לנו לנטוש/לסגת. האם לא מן התבונה הצבאית היה שפקודה כזו תימסר על ידי מפקד בכיר ולו רק לענות על שאלות טכניות ומבצעיות הכרוכות בנסיגה? אך שוב אני מצהיר כי לא קלמן מגן ולא בשעה 20:00, אלא קשרית, ובשעה 22:30 נתנה הוראה לנטוש..." (מפקד מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור) תיקי וידאס, אשה במלחמת גברים. חיילת בחדר המלחמה של מפקד בלוזה, היא קשרית שממנה קיבל מפקד מעוז מילאנו שעל גדוד תעלת סואץ, ביום השני למלחמת יום הכיפור, את ההוראה לנטוש את המעוז ולסגת לכיוון מזרח. מילאנו לא היה מחוז היחיד. גם מחוזים אחרים בגזרה הצפונית של התעלה, קיבלו הוראות נטישה דומות. לא ממפקדי האוגדה. הפקודה הועברה בקשר, בקול נשי, בקולה של הקשרית שנתנה את ההוראה שאמורה היתה להינתן על ידי אחרים. קולות שתמיד איתי, אינו עוד ספר על מלחמת יום כיפור. בעזרת הקולות שנשמעו דרך רשתות הקשר בחדר המלחמה בבלוזה, מתארת תיקי וידאס מנקודת מבט שונה את ימי המלחמה הראשונים - את ההחלטות והדילמות, את ההפתעה, את קריאות לעזרה של המעוזים הנצורים, את מלחמת הגבורה של הטנקיסטים שחשו לעזרה ושל חיילי המעוזים שנלחמו על חייהם. ולא פחות מזה - גם את הקולות שלא נשמעו: שתיקת המפקדים. ספר מיוחד ומרתק שמשלב את הגעגועים לחולות סיני, לחופי הים, לשקיעות המיוחדות, לאחוות הלוחמים, עם הקולות והמראות הקשים של מלחמת הדמים שפרצה בשבת בצהריים.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 1 קונים דירגו מוצר זה | ||