"מישהו מגרמניה מחפש אותך", נשמע קולו של יגאל מבעד לאפרכסת.
"אותי, מגרמניה? אותי? איזה נאצי, יימח שמו, כבר מחפש אותי?!" הייתה התגובה הספונטנית אך גם הצפויה של איריס ואיתה גם טריקת הטלפון שאולי נשמעה בכל הקיבוץ, מיד לאחר מכן.
באותו הרגע, איריס לא דמיינה כמה מטלטלות תהיינה תוצאותיה של שיחה קצרה זו, לאילו הרפתקאות היא תיקלע ואת מי תסחף איתה, במישרין ובעקיפין.
כמו מעיין שלעולם לא ייבש, פסיפס שבעת הסיפורים שמרכיבים ספר זה מוכיח, שהשואה ותוצאותיה אינן נותנות לגיבורי הספר מנוח ולו לרגע, גם לא לאלו שנולדו שנים רבות לאחר סיומה. סיפורה של גיטה, שורדת שואה, אחת מיני רבים, שרק רצתה לגולל את קורותיה בתקופת מלחמת העולם השנייה, עלייתה לישראל וחייה בקיבוץ שבעמק, מניע עלילה פתלתלה, חובקת עולם של אירועים מנוגדים שיש בהם אמיתות ושקרים, חיים ומוות ואהבה ושנאה. אירועים, שבכוחם למרות הכול להפיח תקווה, שגם באי הסדר קיים בסופו של דבר סדר כלשהו. יש האומרים כפוי. סיפורם של אם, בתה, נכדתה, חתנה, אהובה המיתולוגי של הבת, פרופסור מכובד ועורכת ספרות בעל-כורחה, מצטלבים בספר זה לעלילה מלאת תפניות וסוף מפתיע.
זהו ספרו החמישי של נפתלי ברזניאק.


חתלתול ושמו למהלְלָמָּה יֵשׁ מִנְהָג קָבוּעַ -
לַחְקֹר אֶת כָּל הַלֹּא יָדוּעַ.
כָּל הַיּוֹם שׁוֹאֵל בְּלִי הֶרֶף -
מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב.
הוסף לסל
קרא עוד
ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד
מרפסות אל ארץ השמש
לְהַבִּיט אֱלֵי אֹפֶק
בְּמִפְגַּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַתָּכֹל
בְּאַרְגָּמָן הַשָּׁמַיִם הַטָּהוֹר
בַּשְּׁקִיעָה
אֶת הַחֹפֶשׁ לָחוּשׁ
בְּגַאֲוָה וּלְלֹא מוֹרָא.
לִנְשֹׁם אֶת הַטֹּהַר
אֶת הַטּוֹב, הָאֲמִתִּי, לִקְרַאת
הַיְּצִירָה הַגְּדוֹלָה.
מרפסות אל ארץ השמש הוא ספר אהבה למדינה, לאדם ולטבע.
הספר הוא גם מפה אישית של משורר שגילו כגיל המדינה, וחייו וחייה שלובים זה בזה. חרש משורר את ההיסטוריה של ישראל ויוצר למעננו קפסולת זמן פואטית הטומנת בחיקה את אהבת הארץ, מורשתה, ערכיה, אהבת האדם, אהבת האהבה.
הספר מתעד ושר את האהבה, את היגון ומלווה את משברי המדינה מימי התמימות לאורך משבריה ועד מאורעות השנים האחרונות וההתפכחות העצובה.
חרש מבטא את רגשותיו בפתיחות, לעיתים מבקרת ולעיתים רכה. הוא משלב את ראייתו העמוקה, חוויות חייו האישיים, חברתיים ולאומיים ומבחר מציוריו ויוצר הרמוניה מיוחדת בין יצירה פואטית לחזות צבעונית.
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, כתב טשרניחובסקי, וחרש זוכר ואוצר תבנית זו למען ילדיו, נכדותיו ונכדיו ולמעננו אנו וילדינו. הוא החורש, הוא הזורע בדמעה, למען הדורות הבאים, הקוצרים ברינה.
מירלה משה-אלבו
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||