אוֹגִי הִיא יַלְדָּה מְפֻזֶּרֶת עִם כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת,
שֶׁרוֹצָה לַעֲשׂוֹת טוֹב לְכֻלָּם.
לִפְעָמִים דְּבָרִים "מִשְׁתַּבְּשִׁים" לָהּ, אַךְ הִיא תָּמִיד יוֹדַעַת כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מֵהַמַּצָּב בְּאֶמְצָעוּת הַדִּמְיוֹן הַמְּפֻתָּח שֶׁלָּהּ וּבְאֶמְצָעוּת חוּשׁ הַהוּמוֹר שֶׁלָּהּ.
אוֹגִי רוֹצָה לְהִשְׁתַּנּוֹת וְלִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּן, וְאָז הִיא מְגַלָּה –
שֶׁזֶּה דַּוְקָא מַמָּשׁ כֵּיף לִהְיוֹת יִחוּדִית וּמַצְחִיקָה!


ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד
מסתתרת"צליל הזכוכית הנשברת מלווה אותה עד היום. שבר זכוכית חתך את בטנה. ארך חודש עד שהתאוששה וחזרה לתפקד. למעשה בעקבות אותה תקרית אלימה, אזרה אומץ והחליטה לעזוב את בעלה.
ידה הושטה אל הצלקת. היא מיששה אותה לכל אורכה, בתנועה מורגלת.
זה היה הסימן שלה, הדרך שלה להזכיר לעצמה את הסבל שעברה. לעולם לא עוד,' לחשה לעצמה כמדי יום ונשכבה במיטתה, מנסה למחות מראשה כל מחשבה..."
בקליניקה השקטה שלה, ד"ר ליסה הרדלייף, פסיכולוגית ילדים נחשבת, מנהלת כביכול חיי שגרה פשוטים, היא מטפלת בילדים, מעניקה להם תמיכה ומדריכה את הוריהם. אלא שמאחורי החזות השקטה והמוקפדת שלה מסתתר סוד גדול.
כשג'וש, אב כועס ואובססיבי, פורץ עם בנו אל הקליניקה שלה ואל חייה – הכול משתנה.
בין רומנטיקה למותחן פסיכולוגי אפל וסוחף, הספר מוביל את הקוראים למסע עוצר נשימה אל תוך עולמה של אישה שנאלצת לברוח מזהותה האמיתית.
האם תצליח ליסה להחזיר לעצמה את חייה או שהעבר ירדוף אותה לנצח?
הוסף לסל
קרא עוד
אבות אכלו בוסראבות אכלו בוסר הוא מותחן מרתק המתאר את הסבך הפוליטי בישראל בשנת 2048 ומתמקד בניסיונות צבאיים למגר טרור אסלאמי על רקע מות בנו של ראש הממשלה בנסיבות מסתוריות. אבות אכלו בוסר נכתב בשנת 1999 כמותחן עתידני ונראה היום רלוונטי מתמיד.
ד"ר רמון אלבלק נולד ב-1959 בלונדון ובגיל תשע עלה עם הוריו ואחותו לישראל. רמון, דוקטור להנדסה כימית מהטכניון, ביצע את הפוסט דוקטורט שלו ב- MIT ועבד בשלל חברות טכנולוגיות ישראליות ואמריקאיות כמנהל מחקר ופיתוח.
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||