אווה גנדלמן, נערה בריטית יהודייה, קושרת את גורלה בגורלו של אריק פון הופנברג הנוצרי, בן למשפחת אצולה גרמנית. בני הזוג קובעים את מקום מגוריהם בגרמניה של שנות ה-20 של המאה הקודמת, ויחד הם מקימים משפחה חמה ואוהבת שבה שני בניהם המתבגרים מתחנכים על עקרונות של שוויון וצדק.
אלא ששגרת חייהם המושלמים של אווה ואריק פון הופנברג נפרמת ביד גסה עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון. אווה, שחוששת לגורלה ולגורל ילדיה, רוצה לחזור לאנגליה בטרם יהיה מאוחר מדי, אבל אריק, קצין בוורמכט, אינו יכול לעזוב את גרמניה מכיוון שאז ייחשב לעריק.
ליבה של אווה נשבר כשאריק מציע פתרון: “ילד אחד ייסע איתך לאנגליה, ואילו השני יישאר כאן איתי.” מלחמת העולם השנייה מציבה אותם משני צידי המתרס.
"הלב החצוי של אווה" הוא סיפור על אהבה גדולה שבצידה נאמנות שאין לה גבולות. האם אהבתם של אווה ואריק תעמוד במכשולים שמאיימים לפוררה?
רוני ברבש כתב עד כה שורה של ספרי עיון: "הגנרלים במלחמת העולם השנייה"; "ארנהם, כישלון בצל הגבורה" ו"מלאכים על גדות הדנובה". "הלב החצוי של אווה" הוא הרומן הראשון מפרי עטו.


חייו הכפולים של הצייד האחרון"ברצוני לצרף אותך לגוף שנקרא 'מצדה'." כך נפתח הפרק בחייו של אלכסנדר סלע אשר הפגיש אותו עם ה"מוסד".
אלכסנדר נשא "גֶן" אשר נצרב עמוקות בנפשו - לזכור ולא לשכוח. כבן לניצולי שואה אשר זכה לשרת ב"מוסד", היה נציגם של ניצולי שואה רבים, ובהם הוריו, אשר חיו באזור הדמדומים והצלקות שבנפשם לא הגלידו אף פעם.
במעשיו ובפעילותו למען ביטחון ישראל הן כאיש "מוסד" הן כאיש צבא, פעל אלכסנדר למען ביצור בטחונה של המדינה תוך שהוא מקיים צוואה בלתי כתובה של ניצולי השואה - לי נקם ושִלם.
בספר זה מוצג סיפורו המרתק, החל בילדותו בליטא, דרך נְעוריו בארץ, וכלה כבוגר החובש שני כובעים במקביל: איש "מוסד" ואיש צבא. הקורא מתוודע לדמות אנושית חפה מגינונים ומיומרות, המעורבת בשלל מבצעים מרתקים, ובחלקם אף מסמרי שיער, החל בניסיון לחסל את יוזף מֶנגלה, מאבק בטרור הפלסטיני, חיסול פושעי מלחמה נאצים, וכלה בהברחת טיל בליסטי רוסי לישראל, אשר תרם במידה משמעותית לפיתוח פרוייקט "החץ".
הוסף לסל
קרא עוד
ויהי בימי קורונהתוך כדי שאני באמצע הצִחְצוּח באמבטיה, נכנסת דבורתי, פותחת את המגירה השמאלית של התרופות, שולפת משם קופסא קטנה, זורקת לפח האשפה, מסתובבת ויוצאת... אני, עם פה מלא, מטפטף על הרצפה את משחת השיניים לכיוון הפח ודולה משם קופסת אָדוויל פוֹרטֶה, 30 שקל בסופּרפארם.
"תשאיר בפח!" היא קולטת אותי "לא קראת מה כתבה דוקטור קוֹנְסְטָּנְצֶה מאיטליה על אדוויל?"
"לא, מה כתבה?"
"תקשיב טוב. הדוקטורה הזאת שהיא מומחית בין לאומית למחלות זיקנה, כתבה במפורש שהאדוויל, כמו שהוא נכנס לגוף, ישר מחפש נגיף קורונאי רדום, מעמיס אותו על הגב ונוסע איתו דוּך לריאות. מספיק מסוכן, נכון?"
בשעה שמונה בול מתייצבת אירה המנקה שמגיעה להפוך לי את הבית.
"תגיד רמי, ראית מה כתבו בפייסבוק?" פולטת חסרת נשימה ומראה לי את הנייד שלה.
"אסור לקחת נורופן 50 מ"ג בשום אופן! אלא אם אתה רוצה לחטוף חורונה!" רצה לאמבטיה, חוזרת עם קופסת פלסטיק ומטיסה אותה לפח.
"אבל אירה זה נורופן 25 מ"ג לא 50..."
"גם זה חולירע לחורונה." אירה הזאת יש לה בעיה של שנים עם האות ק'...
"תגידי אירה, יש עוד תרופות חולירע שכתבו עליהם?" תוך חצי שעה העיפו לי לפח מאה שקל טבין וטקילין...
"לא יודעת, תיכף בודקת. תרים את הרגליים בבקשה."
יקיריי,
אסופת הפוסטים הזאת שנכתבה בעצם ימי הקורונה, דלתא, אומיקרונה, חולירע, החלה את דרכה בפוסט מחויך שהעליתי בַּפֵייסוּש בימיה הראשונים של המגיפה ימח-שמה...
תודה לכולכם שהייתם איתי בימים ההזויים ההם. שימו מסיכות, התמרחו באלכּוגֵ'יל, שתו מים, לכו רק בצל ותהיו לי בריאים...
ויהי בימי קורונה הוא ספרו השישי של רמי בר אדון.
קדמו לו:
מרפסת מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות ספרים
בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת רימונים/כתר
קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר
דברים שרציתי לומר בהוצאת אוריון
הצריף של אביגדור בהוצאת אוריון
הוסף לסל
קרא עוד
ענת משחקת שחמט"אֲנַחְנוּ שְׁנֵי רָצִים זְרִיזִים
שֶׁכָּל הַיּוֹם מִתְרוֹצְצִים,
זָזִים בַּאֲלַכְסוֹן בִּלְבַד:
עַל הַלָּבָן הוֹלֵךְ אֶחָד,
וְהַשֵּׁנִי רַק עַל שָׁחוֹר -
זֶה דֵּי פָּשׁוּט וְקַל לִזְכֹּר."
הוסף לסל
קרא עוד| חוות דעת גולשים | |||
|---|---|---|---|
| שם משתמש | תאריך | דירוג | הערה |
| דירוג קונים משוקלל | 0 קונים דירגו מוצר זה | ||